לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  #זאת שכותבת#

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2009

פרק 28^^


לפתע התעוררתי בהלה כולי מזיעה פתחתי את עיניי וראיתי את עומר לידי ישן.

החזקתי את הבטן והיא הייתה אותו דבר התינוקת עדיין שם.

זה היה חלום..

זה היה רק חלום,

חלום של א הייתי רוצה לזכור לעולם.

פרק 28...

קמתי מהמיטה והלכתי לשטוף את פניי מהזיעעה.

לא רציתי להבהיל את עומר.

הסתכלתי במראה וראיתי עיגולים שחורים סביב העיניים.

חשבתי לעצמי כמה שאני עייפה ואני לא יכוה יותר עם זה.

ניגבתי את פני עם המגבת הקטנה שהייתה תלויה והחזרתי למקום.

יצאתי מהחדר וראיתי שעומר עדיין ישן.

הוא היה עם הראש בקיר כך שלא ראה אותי.

התיישבתי ל המיטה והנחתי את ראש בתוך ידיי.

" מה קרה לך" עומר שאל והסתובב אליי.

"כלום ,התעוררתי והלכתי לשטוף פנים " אמרתי מנסה להכחיש.

"אני יוד שזה לא רק זה, את דיברת באמצע שינה ליתר דיוק מלמלת משהו והזעת כולך ניסיתי להעיר אותך אבל לא התעוררת אז חיכיתי שתקומי ואז כבר נרדמתי" אמר.

"אה זה ,שום דבר סתם חלום  רע" אמרתי.

עומר הסתכל עליי ולא הוריד את עיניו..

"מה ?"שאלתי שחיוך עולה לי על הפנים.

"את כ"כ יפה אני פשוט לא יכול לחשוב על זה שאת לא זוכרת אותי" אמר

"אני כן זוכרת אותך  אני פשוט לא זוכרת שום דבר כמעט שהיה בינינו  בגלל זה ממש קשה לי לחזור להיות ביחד" אמרתי

"אני יודע" אמר עומר והמשיך להסתכל עליי בלי להוריד את מבטו.

הראשים שלנו התקרבו.

ועומר נישק אותי כמו שאף פעם לא נישקו.

התגעגעתי לזה כ"כ שאפילו לא רציתי להפסיק והמשכתי איתו.

התנתקתי מהנשיקה והסתכלתי על עומר בחיוך.

"וואו" שמעתי את עצמי אומרת מהו שלא רציתי להגיד.

עומר התחיל לצחוק.

הרגשתי כאבים חזקים בבטן.

לא יכלתי יותר . פשוט התקפלתי .

עומר שם לב לזה וקרא לסבתא שלי מלמטה.

היא עלתה במהירות והזמינה  אמבלונס.

לאחאר כמה דק' הגענו לבית חולים.

הכניסו אותי מהר לחדר.

הרופא נכנס.

ואמר:

"אוקי חמודה אני חושב שהגי הזמן ללדת את מוכנה?" שאל

"כ...כ..ן " מלמלתי בפחד.

עומר החזיק את ידי ונכנס איתי ...

הרופא סגר את הדלת וקרא לאחות שתזור לו.

"אוקי חמודה כדי שהתנוק ייצא אני צריך את עזרתך "

"טוב" אמרתי..

"אוקי בשלוש " אמר

" 1...2...3. תדחפי"

כך הרופא אמר לי במשך שעתיים וחצי עד שהתינוק ייצא.

אני התעלפתי ולא הספקתי לראות אותו.

לאחר כמה שניות התעוררתי ונרדמתי.

לאחר שעה קמתי שוב .

עומר ישב על הכיסא לידי.

ראשו היה טמון בכפות ידיו.

הסתכלתי עליו וליטפתי את ראשו.

הוא הרים את ראשו וראיתי שעיניו אדומות מאוד.

"מה קרה?" שאלתי

"התינוקת לא שרדה "אמר

 

 

אהאהאהאהאהא איך יצא?

חח תגיבו

נכתב על ידי #זאת שכותבת# , 30/4/2009 14:53  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כנסווו


סופ סופ הוספתי פרק=]

תגיבו למטהה=]

נכתב על ידי #זאת שכותבת# , 12/4/2009 15:14  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 27 אחרי מלאא זמןן


אני יודת שנעלמתי לפשוט מלא זמן אבל אינלי זמן לכלולם אני בקושי בבית...

אז הנה פרק

 מהפרק הקודם:

"את יודעת שעוד שבועיים את אמורה ללדת"אמר

"אבל אם אני אחזור לבית חולים ייקחו אותי שוב"אמרתי והסתכלתי עליו בעיניים גדולות.

"נלך לבית חולים אחר"אמר

"רגע זה בן או בת?"שאלתי

"בת"אמר

"אבא שלך אמר שנוכל לגדל אותה כאן"אמר פתאום.

"למה שאתה גם תגדל אותה?"שאלתי

"כי אני אבא שלה"אמר.

 

פרק 27

 

הייתי בהלם עמדתי שם עם הפה פעור.

לאחר כמה דק' חזרתי למציאות ואמרתי.

"לא אתה לא"

"על מה את מדברת בטח שאני כן את אמרת לי "

"אתה לא אבל " אמרתי

"את סתם מבולבלת את תחזרי לעצמך עוד מעט"אמר בבילבול

 

 

זה היה יום גשום אני זוכרת שהתעלפתי ולאחר מכן התעוררתי בבית חולים.

לידי הייתה תינוק קטנה.

לא יכלתי לראות אותה בככלל לא רציתי אותה.

כל מה שחשבתי הוא שאני רוצה שתמות שלא תהיה פה.

לפתע נכנסה אישה והודיעה לי שאני יכולה ללכת לביתי.

לקחתי את התינוקת בשתי ידי החזקתי אותה בחוזקה רבה.

התחלתי ללכת לכיוון היער שליד ביתי..

היה רוח חזקה אני והתינוקת נרטבנו.

היא התחילה לבכות

"תשתקי כבר אני לא יכולה לשמוע אותך יותר"צעקתי עלייה

והמשכתי ללכת איתה.

התנוקת השתתקה והסתכלה אליי בפצוף תמים שנאתי את זה.

נתתי לה סטירה כ"כ חזקה עד שכל הלחי שלה הייתה אדומה.

היא התחילה לבכות בחוזקה האנשים הסתכלו עליי במבטים חדים ודוקרים יסיתי להרגיע את התינוקת.

אבל שום דבר לא עזר.

נתתי לה עוד סטירה ואני חושבת שהיא התעלפה העיניים נעצמו ולא היה קול.

הגענו ליער הנחתי את התינוקת על האדמה מול ביתי והלכתי.

נכנסתי ביתי.

ומאז לא זכרתי כלום.

לפתע התעוררתי בהלה כולי מזיעה פתחתי את עיניי וראיתי את עומר לידי ישן.

החזקתי את הבטן והיא הייתה אותו דבר התינוקת עדיין שם.

זה היה חלום..

זה היה רק חלום,

חלום של א הייתי רוצה לזכור לעולם.

-

זה הכל סורי שייצא קצר פשוט אינללי זמן.

מקווה שתגיבו

נכתב על ידי #זאת שכותבת# , 11/4/2009 23:18  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





2,031

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל#זאת שכותבת# אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על #זאת שכותבת# ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)