| בבלוג אביא סיפורים מהחיים, מחשבות, דעות ומיני ירקות.. |
| 10/2008
 יום כיפור אלטרנטיבי שהפך לאגרסיבי
וואו כל כך הרבה עבר עלי בימים האחרונים...
הכי משמעותי אולי היה סדנת המדיטציה שהייתה ביום כיפור אי שם בצפון הקרוב.
זה התחיל נחמד, כעוד דרך להעביר את יום כיפור שכן האישה רצתה לצום ואני לעומת זאת הייתי יותר בראש של להשתכר עד אין סוף ולעשות מיני מסיבה סטייל ט' באב. מי שתוהה על המיני מסיבה.. אני גר די קרוב* למרכז בילויים, כל החברותא דיברה על לצאת ואנחנו היינו אמורים להגיע ברגל אך הקדימה אותנו שיחת טלפון שהכל סגור עקב ט' באב. כמובן ברירת המחדל הייתה לבוא אלינו לדירה להעביר עוד ערב עם חברים שלא ממש רוצים לשתות מכל מיני סיבות, מי שנוהג, מי שמפחד חס וחלילה לתפוס ראש או מי שסתם מזמן היינו צריכים לעזוב אותו לדרכו כדי שיצא מהסרט הרע שהוא חי בו.. כך נשארנו אני האישה ועוד איזה צדיקה בסדום מורידים שוטים ומתעלמים מהפרצוף התוהה של שאר החברים. עליהם בטוח יבוא פוסט נפרד..
* בהתחלה יצא רקוב מה שדי מתאר את סצינת חיי הלילה שלא קיימת בחיפה.
נחזור למדיטציה.. 4 ימים של מדיטציה. זה התחיל נחמד, מין כל מיני פעולות חברתיות שקשורות ליום כיפור, אחכ מדיטציות שונות ומגוונות. כאן אני חייב לציין את האכזבה ממה שהם מכנים מדיטציה. בכל המדיטציות כל מה שעשינו זה להגיע לשיאים, בין אם בריקוד ובין אם בצעקות תוך כדי מעבר חד לשתיקה. אז סבבה אני מרגיש שונה אבל הייתי מרגיש ככה גם אם הייתי רץ קילומטר ונעמד במקום בשקט.
הדבר הבעייתי הבא הוא המשתתפים. חס וחלילה שאני אבקר אותם אבל אני חושב שקיים ניצול של כל העוסקים(המדריכים) שמא עסקנים בתחום הרוחני.
ראיתי בנות (שהן הרוב בסדנאות מהסוג הנ"ל) במצב די נואש, לא מוצאות את עצמן, לפעמים כאלה שעזבו סגנון חיים חונק במיוחד ולא מצאו משהו אחר למלא בו את החלל. כמובן כל הכללה היא לא נכונה אבל זה זה נותן הרגשה. מצד המדריכים, "הלפרים" בעגתם הרגשתי חוסר מקצועיות. הם היו עצבניים, לא מיישמים את תורתם וסתם נראה שכל הקטע הזה מתאים להם מבחינת פרנסה והם לא ממש מה שהם רוצים שנחשוב שהם.
וחייבים להזכיר את ה"גורו" של הסדנא. איש תקשורת לשעבר שחתך להודו והפך מפיץ תורתו של אושו. הוא היה עצבני כמו מישהו שנגמר לו הוואליום והוא בקריז, היו גם שיעורי יוגה אבל המדריכה הפיגה את הרוגע בעצביה על כך שיש מזרונים ברחבת היוגה ודחקה לפנותם. אז מרגיע זה לא היה.
היומיים הראשונים התאפיינו בסבלנות יחסית מצדם של האחראיים (הכי נכון לקרוא להם כך אני חושב) כי חלק מן המשתתפים צמו אז חיפפו להם אם הם לא באו לאיזו פעילות או מדיטציה. אחרי יום כיפור זה השתנה והפך לטירונות שנייה שעשיתי בחיי. לו"ז מעייף, חובת נוכחות, נזיפות במקרה של העדרויות - כמובן הכל בדיבור איטי ו so calld רגוע אבל עדיין, לא הרגשתי כך מאז הצבא.
אך אלו היו הימים של האישה אז סבלתי בשקט, עד היום השלישי שבו כבר נשברתי ונתתי לעצמנו שישי-שבת בבית.
פאק! איזו עייפות אחזה בי, לקח לי יומיים להתאושש מה"חוויה" הזאת.
נראה לי מספיק לפוסט ראשון..
חג סוכות שמח!
| |
| כינוי:
puya
בן: 41
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
