רגע של אופוריה

כי כבר יצאתי מהמצב הזה ולא צריך לראות את זה כל פעם שצצים לבקר.

בכל מקרה שום דבר מעניין לא קרה בזמן האחרון למרות שיש לי המון על הראש

עבודה

ניתוח

צבא

מצחיק שאתמול שלושתם התרכזו ביום אחד, עם בוקר שהתחיל עם הבדיקה האולי אחרונה לפני האישור של הניתוח (בריום זה לא טעים בכלל), עם הייאוש האחרון והמוחלט מהצבא וההחלטה של לחתוך באופן סופי את הביורוקרטיה האיומה ולעבור לביורוקרטיה אחרת (התנדבות במקום צבא; כן, בסוף החלטתי על פטור שקיבלתי אתמול), ועבודה שהבריזה לי ברגע האחרון וגרמה לי להבין עד כמה אני רק רוצה להתפטר, עד כמה אני לא צריכה באמת את הכסף עכשיו ומעדיפה להישאר בבית ולצאת עם חברים במקום לשבת במשרד בשעות השיא של כל יום ולדבר עם מטרידנים או סתם אנשים גסי רוח בטלפון (למרות שאני חייבת להגיד שהאחרון שאמר 'יש לך קול מקסים. הייתי רוצה לשמוע אותו שוב' דווקא עשה את זה בצורה אלגנטית).

ואני רק מפחדת, מה זה מפחדת, מתה מפחד, מה יקרה כששאר החברים שלי יתגייסו בחודש-חודש וחצי הקרובים ואני באמת אשאר כאן לבד

 עוד חצי שעה יוצאת לעבודה שוב