דרך חזרה

זו הייתה תקופה נפלאה בשבילי. וגם בשבילו.

"האהבה הראשונה" שלי. כמו שכולם אוהבים לכנות את זה.

הוא היה החבר הרציני הראשון שלי. ואני שלו.

ממש התחלה חדשה, ראשונית, מעניינת ומסקרנת בשביל שנינו.

אני זוכרת את הטיולים שלנו. הוא היה מחכה לי כל יום באותה שעה מחוץ לבית שלי. מחכה שאצא לטיול הקבוע עם הכלב שלי.

נראה היה כאילו לא היו קיימים הפלאפונים באותה תקופה. הוא פשוט היה מחכה לי מחוץ לבית. בלי הודעה מוקדמת.

בהתחלה לא סיפרנו על הקשר על זה לאף אחד. היה נחמד להסתיר את זה. זה הוסיף להכל קצת יותר ריגוש.

במשך שבועות, זה היה הדבר היחיד שהיינו עושים. מטיילים יחד עם הכלב. לפעמים במשך שעה ולפעמים עד השעות הקטנות של הלילה. רק מטיילים ומדברים.

אחרי חודשיים בערך התנשקנו. אני זוכרת את המקום המדויק שבו זה קרה. זה היה במסגרת הטיול הקבוע שלנו עם הכלב.

מאז לא הפסקנו להתנשק. זה היה מושלם.

נראה היה שזה הקשר האופטימלי.

הייתי בשמיים. הרגשתי שאני מרחפת בעננים.

עם הזמן התחלנו להתמזמז להנאתנו. הוא נוגע לי פה, אני נוגעת לו שם. וככה גילינו לא רק את האהבה, אלא גם את האזורים האינטימיים האחד של השני.

אחרי חצי שנה שכבנו. זו הייתה הפעם הראשונה של שנינו. זה היה יום האהבה ובהחלט הזדמנות רומנטית. הוא הדליק לי נרות, וקנה לי דובי ובלון בצורת לב. 

אתם יודעים, בגיל הזה הדברים הללו בהחלט עושים את זה.

ככה עברנו תקופה של כמעט שנה. תקופה מושלמת. נראה היה שהיינו הזוג המושלם.

הכרנו אחד את השני ממש טוב, בישלנו יחד, הלכנו לבית הספר יחד. היה מדהים.