זורם לאט
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2008
 למה כובע
חזרתי מחדר כושר אחרי שבתאילנד בקושי התאמנתי. אני מרגיש די קרוע. השותפה אמרה היום שהיא לא מדברת יותר עם השותף על ניקיון וחשבונות כי הוא לא עונה לעניין. זה משמח אותי שגם היא מגלה שיש לו תגובות מפגרות ומגעילות. חבורה של חיזרים מחוצקנים ממושקפים השתלטה על מתחם הסנימטק ליד הבית שלי. יש להם נטיה לצחוק מדברים לא מצחיקים בסרטים ולא להצליח לסתום את הפה ליותר מחמש דקות.
אני חייב להתחיל לדבר עם אנשים. "אני שם לב להזדמנויות יותר ואני מנצל אותם לפתיחת שיחה מהנה עם אנשים" - ככה אני אומר לעצמי עד שזה יקרה.
לגבי הסיבה לזה שאין לי כרגע "הרבה" תקשורת עם אנשים, מצאתי אולי שלב בסיסי יותר שלא גיליתי קודם. תמיד חשבתי שאני לא רוצה שישפטו אותי ואני מפחד מדחיה. אבל גיליתי שלב מקדים. הסיפור הולך ככה:
1. אני חושב שמצפים ממני למשהו
2. אני צריך למלא לצד השני תפקיד מסויים
3. לכן אני חושב ששופטים אותי
4. לכן אני מחפש בצד השני סימן שאומר שעברתי את הבחינה
5. אני מקבל פנים ריקות מתוכן שלא ממש מחיכות אלי
6. אני מתעצבן שלא מאשרים אותי
7. אני שונא את מי שמולי
וככה אני "שנאתי" את כולם ו"רציתי" שרוף את כולם. "עכשיו לאף אחד אין זכות לצפות ממני משהו, ואם הוא כן זה בעיה שלו". אני "נינוח, בטוח בעצמי ובדרכי הטובה".
ואם אני רוצה ובא לי, אני אצפה מהצד השני לכבוד, בידור או כול דבר שאראה לנכון. כי מגיע לי 
| |
| כינוי:
piptheloris
מין: זכר
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
