זורם לאט
|
| 2/2009
שינוי?
מה יש לאדם בחיים...
יש לו את עצמו ואת הזמן. בעבודה שכירה כול זה הולך למישהו אחר, למשהו אחר שספק אם מחובר אליו בדרך כלשהי. והוא חוזר הביתה ומתעורר מהשינה וחיי את חייו בשארית הזמן עם מי שהיה ביום קודם. עם עצמו. כי כמה כבר אפשר להתגלגל ב 4 שעות של ערות?
פילוסופית חיים מהמזרח אומרת שהכול משתנה. הכול נע קדימה. זורם ומחליף צורה, כאוס אינסופי של הוויה והתפתחות. ולמציאות שיגרה מובנת, חיים למטרה, למטרה שהיא כלום, חיים בעבר בשביל המחר שלא יגיע לעולם.
אנשים שנחים, סטטיים, כשלוליות ששומרות בקנאות על המרחב הקטן שלהם. מדי פעם טיפה מתווספת. מדי פעם טיפות נגרעות לכול עבר ברגעי כאב. ואל לשלולית אחרת להתרחב אליו. הזרמים הפנימיים יקפצו, יתנגדו ידחפו.
אז אף אחד לא יתקרב.
יבוא יום והאדם יכשל. כשירצה לצאת קצת מעבר, קצת להתפתח. כול פנימיותו תקום עליו לרסנו. לכבול אותו כמגננה פן יתרחב ויפגע. וכמו שיד שמאל לא תוכל להוריד את ימין, כך הוא לבדו יותש במאבק מהר מאוד.
בזמן שבין שינה לשינה יהיה לו מאבק סזיפי ובשינה נדודים וסיוטים.
נקודת שבירה.
פה מי לחיים ומי למוות.
מי לחיים לשיעבוד ומי לחיים לשינוי.
השינוי בפריצה, בכוח, בנחישות. ואחר כך בזרימה באהבה גדולה, בהבנה. בסיפוק ורווחה מגיע גם היום.
כאב הגדילה. אדם מכיר בגודלו ונוספת לו ראיה חדשה. דברים שמעולם לא הסתדרו לפתע דורשים סידור בחייו. לפתע מולו בגובה העיניים. פתאום בהישג יד ואומרים 'כך אותי, צרף אותי אליך'.
הקירות שחסמו אותי, הקירות שחנקו אותי לוחצים אלי באנקה אחרונה? זמן להשיל את עורי הישן ולהביא עצמי למרחב הגדול יותר. ביתי החדש.
כאן הכול חדש הכול צריך טיפול. אבל יש לי את הזמן והכוחות לשינוי. הרי אני הוא זה שחיי את חיי. אני כאן, ברגע הזה ומעולם לא הייתי כאן בעבר. אני שונה ומשתנה תמיד. לגדילה לזרימה לשמחה.
אתמול פרצתי את עצמי ועכשיו אני רואה מעבר לאופק. נוף מפחיד ומקסים.
| |
| כינוי:
piptheloris
מין: זכר
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
