אני יושבת מול המחשב בבית החדש שלי וכותבת.
הרבה מאוד זמן עבר להגיע עד הלום.
סופסוף אני לא גרה בקוביה הזויתית שנקראה דירת סטודיו על השדירה הראשונה שלא נחה לרגע.
יש לי חדר שינה, סלון, ומטבח בחללים נפרדים, אלוהים כמה שזה משנה.....
אני ישנה עם הדלת של החדר סגורה, ממש מצחיקה את עצמי,
אבל מצד שני לא יכולה או מעוניינת לעצור את הצורך להשלים חלל של מרחב אישי מבודד.
גם השקט שיש לי פה מדהים.....
אז עברתי דירה.
זה לקח הרבה.
קודם היתה ההבנה שהמצב הכלכלי המטורף בניו יורק יש לו כמה צדדים חיוביים.
מחירי הדירות הצונחים למשל, איזון מבורך!! וכך במאה (!) דולר פחות ממה ששילמתי על סטודיו מחורבן על רחוב רועש, קיבלתי דירה עם חדר שינה וסלון ושקט מ ב ו ר ך (כבר אמרתי?)
אחרי ההבנה בא הגישוש.
בניו יורק למדתי לחדד את הצורך הכללי כמו בכל עיר גדולה, לירות לכמה כיוונים, פה למדתי יותר מכל מקום אחר,
לא לבזבז אף כדור. אם הייתי מלאה אתכם בפרטי התהליך עד שמצאתי וחתמתי על הדירה לא הייתם מאמינים.
אבל כמו שכבר אמרתי קודם, ישבני ספון בבטחה מול המחשב, אז הגעתי עד הלום.
החיפוש לקח מעל חמישה שבועות, המון זמן במונחי ניו יורק, מה שמחדד את התובנה לגבי כמות הדירות הריקות בעיר.
אחר כך התחלתי לארוז, והיתה ההעברה, ופתיחת ארגזים, כמה דברים שאני תרמתי ל"גוד וויל" באמת מזל שיש רצון טוב....
השקט שהבאתי איתי מישראל ועזר לי לעבור חודשיים וחצי סופר אינטנסיביים, ש
בהם היה עניין הדירה וגם במקביל שינוי תוואי קריירה שעליו עוד לא דיברתי.
השקט הלך ואזל וכבר עבר לרזרבות, אבל לא דאגתי לרגע, ראיתי את הנולד.....
ידעתי שהוא ממתין בסבלנות מעבר לפינה של רחוב שבעים וארבע והשדירה הראשונה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
