כשהייתי קטנה, עוד לפני היסודי אפילו, היו למשפחה שלנו זוג חברים ממש טובים ולהם היו שני ילדים שממש אהבתי. מלא פעמים הילדה שלהם עשתה לי ולאחותי בייביסיטר ואני עדיין זוכרת שהיא באה, שהכנו דברים עם פלסטלינה והיא הכינה לנו ארוחת ערב. איך נהניתי בערבים האלו.
מתישהו כבר לא היה קשר איתם, הייתי קטנה אז אני לא זוכרת בדיוק איך פתאום הקשר אבד.
כשקצת גדלתי, עדיין ילדונת שלא יודעת כלום מהחיים, שאלתי את אמא מה איתם ולמה אנחנו כבר לא בקשר איתם, הרי היינו כמעט כמו משפחה! היא אמרה לי שהיה ביניהם ריב או משהו כזה. מוזר. שאלתי שוב לאחר זמן מה. "את קטנה מדי בשביל להבין".
ה"קטנה מדי בשביל להבין" הגיע לא מזמן, נגיד חודש-חודשיים, זה לא כי שאלתי, אמא דיברה על זה עם החבר שלה בנסיעה לאנשהו ויצא שהייתי שם.
מסתבר שהאבא מהזוג חברים, זה שעשה עליי ועל אחותי מיליון פעמים בייביסטר, האדם באמת הכי מקסים בעולם, "יש לו קטע עם ילדים", אמא לא רצתה לפרט עוד, לא רצתה לגרום לי לחרדה או משהו. בכל מקרה היא ספרה לי בעצבים קצת. (אני בת 17 אמא! אני יכולה להתמודד עם זה!)
בכל מקרה, אמא לא חושבת שהוא "התעסק" איתנו, אבל אין לנו מושג. אני אוהבת לחשוב שלא, כי הוא באמת היה מקסים, למרות שגם לאנשים הכי מקסימים בעולם יש דחפים שהם לא יכולים לשלוט בהם (ארור אתה, איד!) אבל אני באמת מעדיפה לא לחשוב על זה, כי כמובן שעדיף לי לחשוב ולדעת שלא עשו לי דברים בתור ילדה קטנה.
יש מצב שזה עמוק-עמוק בלא-מודע שלי וזה יפרוץ אי שם בגיל 30, אבל אין לי מה להכניס את זה לראש שלי.
בכל מקרה, אמא כעסה על החברה שלה שהיא לא ספרה לה שבעלה "אוהב ילדים" הרי הוא שמר על הילדות הקטנות שלה לבד. אז שם נגמר עוד פרק עם המשפחה הכי אהובה עליי בישוב שפעם גרתי בו
אין לי מושג למה ספרתי את זה, אני מניחה שזה קצת זיין לי את המוח ואם כאן אני לא אספר אז איפה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סקס סמים וטל מוסרי
