אני לא יודעת מי אני, אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות עם עצמי או עם החיים שלי.
אני לא מפסיקה לבכות והמחזור משבש לי את החיים |:
אני קוראת מלא (תולעת ספריםO:) ואני מרגישה חנונית סתומה ולא מעיזה לדבר עם אף אחד על זה.
אני מרגישה הכי גרוע בעולם!
אני לא מסוגלת לספר כלום לאף אחד ואני חושבת כל הזמן שמנצלים אותי.
אני מתגעגעת לכולם אבל מתרחקת מכולם.
אני מרגישה שמתרחקים ממני ואני מרגישה ריחוק כלפיי כל אחד.
החיוכים אצלי זה חיוכים מזוייפים ואני כל הזמן עצובה, עצב פנימי.
אני מתביישת לצאת החוצה ולראות אולי ילדים בחוץ, חברים או סתם "מקובלים" (או אלה שחושבים את עצמם למשהו חשוב באמת)
אני מנסה לעשות דברים ומוותרת מראש, קשה לי לתאר לעצמי אפילו למה...
אני מרגישה ניצול, מנצלים אותי. אבל אולי לא. זאת ההרגשה עצמה, של ניצול.
אני רוצה חיבוק. אבל אני לא מקבלת.
אני רוצה לעשות עם החיים שלי משהו אבל אני כל כך פוחדת שאני לא יכולה לעשות כלום.
אני חושבת שבלוג אישי זה הדבר הכי מגניב שקיים בעולם, אבל אני חושבת שזה מטופש.
מה הקטע? אני רוצה לכתוב כמו שאני רוצה ולא בצורה טיפשית של ילדה מתלהבת חסרת אופי, אבל אני לא רוצה לכתוב בצורה של,
אני יודעת מה. פריקות? אולי. אני רוצה לכתוב כמו שיהיה לי נוח ואני לא יחשוב "יחשבו עליי ש..."
אני רוצה לדבר עם מישהו אבל אין עם מי.
לא עוזר לי שיבטיחו לי, לא עוזר לי ה"יהיה טוב" לא עוזר לי כלום.
אני רוצה לבכות, אני רוצה לחייך, אני רוצה שיהיו לי חברות אמיתיות - כאלה שבוכות שעצוב לך.
אני רוצה להרגיש יפה ושווה. אני רוצה אני רוצה. יופי באמת שאני רוצה, העולם לא "כמו שמיה רוצה" והוא גם לא יהיה.
מה יש לי. מה יש לי? מה יש לי? מה מה מה מה מה מה מה מה מה?
יש לי שיעורים (לא מעט) ויש לי יום ראשון מבחן בהיסטוריה. אבל משהו אצלי לא נותן לי ללמוד או לעשות שיעורים.
טוב די. לפניי שאני יתחרט וימחק הכל..
אני ילחץ על השמור הזה, שליד המחק.
ואז, ואז...
להתראות 3>
שיהיה לכם סופשבוע מקסים ומלא חוויות! חודש נפלא שיהיה..
עוד חמישה ימים אח שלי בן שנה וחצי. D: מזל טוב בובי קטן ~
כן בטח, אני לא באמת נסיכה.
רשימת 'חברותיי' נמחקת.
רשימת 'חשוב לי שתקראו' תתעדכן.
רשימת 'צריכה לקרוא' תצתמצם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סקס סמים וטל מוסרי
