 כינוי:
בת: 34 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
 ידידים- כנראה שאין כזה דבר, הא?
החלק הזה מוקדש לידיד שלי, אד.
גם איתו כמו רוב הידידים שלי זה נגמר..
נהפכנו לידידים טובים ברגע שהכרנו. הוא היה בא אליי הרבה, בעיקר אחרי בי"ס, כי הוא כ"כ חרשן שזה מטריד. ש"ב ועבודות היו סתם תירצוים בשבילו, הסיבה האמיתית לכך שהוא בילה אצלי הרבה הייתה שבבית היה לו מאוד רע. כמובן חוץ מהעובדה שגם היינו קרובים כ"כ. אני לא חושבת שיש לי זכות פה בבלוג, או בכל מקום אחר, לפרט על הצרות שלו, אבל אני רק אומר שהיו לו בעיות במשפחה.. הוא באמת מקסים, למרות כל הקשיים שלו הוא הצליח להתגבר.
בגלל שהוא היה אצלי כ"כ הרבה, יצא לו להכיר גם את אחותי התאומה, ברי, שלעומתי היא הילדה הטובה במשפחה. you see.. אני והיא מעולם לא הסתדרנו באמת. אנחנו שני הפכים. לה עושה רע לראות אותי שמחה, ולי עושה טוב לראות שרע לה. לאט לאט קלטתי שהיא ואד מסתובבים יותר, וביום בהיר אחד זה נפל עליי בבום- הם נכנסו לקשר ביחד. אני לא מאמינה בעצמי, אם הכל היה סיפור רציני או עוד תחבולה מצידה, לנסות ולמרר לי את החיים מכל הכיוונים.אני פאקינג לא אסלח לה, כלבה. ממש לא ראיתי את הצעד הזה מגיע מהכיוון שלה.
אד רק חשב שזה מגעיל, אנוכי וחוצפני מצידי, טען שאני צבועה ולא מסוגלת לפרגן. אבל אני רק ניסיתי להסביר לו שהוא פשוט כלי משחק ברשתות התחבולה של אחותי.. ומה הוא אמר לי? "בל את שמה לב איך את מדברת? זאת אחות שלך, תתבגרי." להתבגר? חרא, עובדה שצדקתי. לא שזה העניין כרגע, חבל שצדקתי, הלוואי שלא. באמת, אני חייבת ללמוד לסתום את הפה. פשוט לא הייתי צריכה להתערב להם ביחסים וזהו.
זה כמובן הוביל להמון ריבים בינינו וגם ביני לבין ברי, ככה ששלושתנו פירקנו את החבילה לבסוף. בהתחלה אד ואני, ביוזמה של שנינו התחלנו ממש להתעלם אחד מהשני, וחודש וחצי אח"כ הוא וברי נפרדו. בכל מקרה, אני לא יודעת איך להסביר את זה שעכשיו אנחנו בנתק רציני. אני יודעת שאני אסלח לו על מה שהוא עשה לי, על זה שהוא פגע בי, רק ברגע הראשון שהוא יתנצל. אבל לעזאזל, אני כנראה מפתחת ציפיות שווא. הוא לא מנסה ולא ניסה וכנראה גם לא ינסה לדבר איתי.
ויש את בן.. היינו B & B.. שהוא באמת ידע עליי הכל. ממש הכל. הוא היה הידיד הראשון שלי, בעצם. כשאני חושבת על זה, הוא היחיד שהצליח להיכנס לי ללב כמו אח, להוכיח לי שיש עוד אנשים שאפשר לסמוך עליהם, שעוד יש טעם לקוות ולהאמין שיהיה טוב יותר.
כל הזמן התנחלתי אצלו, הוא אצלי, הרבה inside jokes רצו בינינו, הוא שיתף אותי בהתלבטויות שלו, בכל מה שקשור לאקס שלו, אני זיינתי לו את השכל עד כמה שאני מתגעגעת ל S, היו לנו המון לילות לבנים ביחד, שהעברנו במשחקי פלייסטיישן, בתי קפה באמצע הלילה, שטויות במייספייס והתכנסויות מטופשות עם כמה noobs בפארקים... יש לנו המון זכרונות ביחד, בגלל זה כואב לי שאנחנו לא מדברים. הוא התחיל לאט לאט להיות פחות איתי מאז שהוא נכנס למערכת יחסים עם בחורה אחת. אני נורא קינאתי כי אני מעט (הרבה..) רכושנית ובנוסף, היה לי קראש עליו.. ראיתי איך הוא חומק לי מהידיים, השיחות שלנו בפלא' או במסנ' היו קצרות יותר, פתאום הוא היה עסוק בערבים, במסיבות הוא כמעט הפסיק להופיע, יצא שאני ראיתי אותו רק בבי"ס, ככה שחזרתי להראות נוכחות בכיתה רק בשביל ההזדמנויות לראות אותו.
החלטתי בסוף לספר לו שיש לי רגשות כלפיו, ובאמת אני לא יודעת עד היום מה גרם לי לעשות את הצעד המטופש הזה, הצעד שגרם לחתיכה הרצינית שלנו בקשר, קשר שלא יחזור להיות אף פעם כמו פעם, אם בכלל.
בן היה בשוק, הוא נורא כעס עליי וחשב שאני מנסה לסכסך, הוא אמר לי משפט שממש פגע בי, גרם לי לבכות המון, בעיקר כי אולי הוא נכון. "את לא יכולה לראות אדם מאושר? תמיד את חייבת לדפוק הכל." אני פשוט מיררתי בבכי ימים שלמים. על מה הוא כ"כ כעס עליי? אם הייתי יכולה לבחור, הוא היה האדם האחרון שהייתי רוצה להתאהב בו, כי פשוט מאוד- היינו כמו אחים. ידידים כ"כ טובים שאין דבר כזה. הרגשתי אצלו כ"כ בנוח שאפילו החלפתי בגדים לידו, והוא היה נכנס חופשי לבית שלי, משתטח על המיטה הענקית שלי, כאילו שהוא גר שם מאז ומתמיד.
צריך להבין שאד היה באמת כמו תחליף לבן.. דווקא כשהייתי צריכה מישהו שיקשיב לי יותר מכל, לא היה לי אף אחד. פאק, אני כ"כ פאקינג זועמת עליו אפילו עכשיו כשאני נזכרת בזה. פשוט השאירו אותי לבד. כל מי שאי פעם האמנתי בו, הותיר אותי ואת הלב המדמם שלי לבד.
S, האקס שלי, שיודע שהוא הדבר הכי חשוב לי בעולם, סירב לדבר איתי, בן לא הבין מאיפה נפלתי עליו עם ההצהרות שלי, אמא שלי רצתה להעיף אותי מהבית, אחותי הקטנה יותר, קאט, נכנסה לכל מיני סיפורי סמים ואבא שלי פתאום צץ מהעבר.
הרגשתי כ"כ מנותקת מהכל, מיותרת.
ועד עכשיו, כשאני נזכרת בכל זה, ומשווה את העבר שלי להווה הנוכחי.. אני חושבת, בל.. הרי שומדבר לא באמת השתנה. הכל רקוב. את רקובה. וככה זה יישאר.
- kitty.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
