כינוי:
Simona מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
מאחד יוצא אחד?
אלי-
הכל התחיל ביציאה לעיר, כמו כל יום שישי רגיל אני וחברות נפגשנו אצלי בבית והתחלנו להתארגן ליציאה.
הערב התחיל נחמד, ישבנו בפאב, שתינו, צחקנו, נהנו, מיצינו! הלכנו לתפוס מונית הביתה,
שפתאום נתקלנו בבן אדם מוזר שפשוט נכנס לנו לתוך המונית ולא רצה לצאת כי לדבריו הוא תפס את המונית לפנינו.
הייתי בהלם. אבל לא הפסקתי לצחוק באותו זמן. חבר שלו ניגש אליי ואמר לי אני מאוד מתנצל על ההתנהגות של חבר
שלי הוא פשוט שתה יותר מידי, אני כבר מוציא אותו מהמונית, אבל לפני אפשר את המספר שלך אולי?
כל כך לא היה לי כוח לשטויות האלו, הייתי עייפה וכל מה שחשבתי עליו זאת המיטה החמודה שלי שמחכה רק לי.
הבאתי לו את המספר שלי ונסעתי הביתה בתחושה וידיעה מראש שהבן אדם הזה לא הולך להתקשר אליי אז מה
אכפת לי שהבאתי לו את המספר שלי.
בדיוק באותה מחשבה, הפלאפון שלי צלצל מתוך התיק. הוצאתי אותו ועניתי לשיחה.
שלום.
שלום, מי זה?
אלי, זוכרת אותי? לפני שנייה נפגשנו.
כל מה שעבר לי בראש זה 'איזה ערב מצחיק'.
השיחה זרמה, רוב הזמן צחקתי עוד מההשפעה של האלכוהול.ניתקנו.
הגעתי הביתה, מתוך התיק אני שומעת רעש של הודעה חדשה בפלאפון, אני מוציאה את הפלאפון
וקוראת לעצמי את ההודעה ''לילה טוב מאמי,אלי''.
ואני חושבת לעצמי - המיטה שלי! עליתי את המדרגות במהירות, פשטתי את בגדיי וצללתי למיטה שלי
שכל כך רציתי אותה אחרי הלילה הקריר הזה שהיה בחוץ.
בבוקר שלמחרת, אני קמה ורואה על צג הפלאפון שלי-2 שיחות שלא נענו.
בודקת-אלי.
הבן אדם המוזר הזה שביקש ממני חיבוק בעיר והתנצל על ההתנהגות של חבר שלו פשוט לא עוזב אותי עכשיו.
הבנתי שאני בבעיה, אין לי שום התעניינות בבן אדם הזה. לא נעים.
אבל בכל זאת החלטתי לזרום ולנסות לראות לאן זה יכול להוביל, מה גם שהשיכבה שלי יצאה באותם ימים
שנפגשנו לטיול שנתי, ככה שסידרתי לעצמי תוכניות לערב ל3 ימים האלה שאני לבד בבית.
במשך שבוע כל יום היינו נפגשים בגן ליד הבית שלי, היו ימים שהיינו נשארים ומדברים עד השעות הקטנות
של הלילה, וכמה שהיה לי כייף איתו ובאמת שנהנתי, תמיד לקחתי אותו בתור אחד שמעביר לי את הזמן-ידיד ולא יותר.
הוא לקח את זה בצורה שונה. שונה מאוד.
הוא היה שולח לי הודעות יפות כל יום, היה אומר לי כמה שכייף לו איתי, כל יום היה רוצה שניפגש,
כל הזמן היה אומר לי כמה שהוא אוהב אותי.
ואני, אמרתי לעצמי, למה לא לנסות? ביג דיל לא ילך אז גומרים עניין, לא כזה נורא.
רק עכשיו אני מבינה כמה שזה כן נורא. אמא שלי תמיד אמרה לי 'לא להיכנס למערכת יחסים עם בן אדם שאת לא
מרגישה אליו כלום.'
והיא צדקה, אני הכנסתי את עצמי למערכת יחסים שמראש ידעתי שתסתיים אחרי כמה חודשים שבמילא היא לא תילך
כי אין לי את ההתלהבות הזאת מהבן אדם הזה, אין לי את הרצון להכיר אותו ולהעביר איתו את רוב הזמן שלי.
ולמרות זאת, נכנסתי לזה כבר. הייתי כבר בפנים והדרך ליציאה הייתה רק בפרידה.
אבל בטיפשותי, וכמובן שעכשיו אני מצטערת על זה, החלטתי לשגע אותו, לקחת אותו בתור שעשוע.
זילזתי בו, שמתי עליו פס ארוך במיוחד, כן כן אני מודה, שיחקתי בו והייתי רעה.
הרי איזה בחורה לא אוהבת גברים שרודפים אחריה?
ואני נהנתי מזה, נהנתי לראות איך הוא מחזר אחריי למרות הכל, איך אחרי שאנחנו לא מדברים חודש אני פתאום
שולחת לו הודעה וזה בשבילו עשה לו את היום.
בלי להתלהב, אני מדברת פה על עובדות. על דברים שהוא אמר לי בעצמו. שגם הוא מודע לכך.
תמיד ידעתי בתוך תוכי, שיש לי את אלי, שכל פעם שאני מרגישה לבד אני יכולה לקרוא לו והוא ירוץ אליי,
שכל פעם שאני צריכה סקס אני יקרא לו והוא ירוץ אליי משמחה, שאם אני יגיד לו שאני רוצה שנחזור-
הוא יחזור אליי ברצון.
העניין הזה נמשך בערך כשנה שלמה. בערך שנה שאני מנתקת קשר ופתאום קוראת לו,והוא חוזר .
רק שלפני כחודש קרתה הטעות.
לפני כחודש החורף התחיל להביא את אותותיו ויחד איתו המחשבות.
והמחשבות של חורף זה כמובן - בן זוג לחורף! נכון? אין צורך לענות, ברור שנכון!
ישבתי עם עצמי, חשבתי עם עצמי, כמה בא לי בן זוג לחורף, אחד שיהיה איתי מתחת לשמיכה כשקר בחוץ,
אחד שידאג לי ויאהב אותי.
ופתאום הבנתי, בלי שום קשר לחורף. בא לי אהבה. במיוחד בזמן האחרון שכולם מסביבי משקרים לי
שאני מתחילה להכיר את הצביעות שיש בעולם הזה, היה בא לי מישהו שיחזק אותי ושיהיה לידי..
מישהו שבאמת אוהב אותי ואני יכולה לסמוך עליו, מישהו שיעשה הכל בשבילי.
ורק אלי עלה לי בראש.
ישר שלחתי לו הודעה, הוא ישר הגיב.
במשך שלושה ימים דיברנו הרבה, הייתי מראה המון התעניינות, הייתי שולחת המון הודעות,
אפילו הייתי מתקשרת! שזה באמת עליית מדרגה.
וכשהחלטנו שהגיע הזמן להיפגש, כל מה שחשבתי עליו זה בבקשה שאני לא עושה טעות ושבאמת אני יצליח
לפתח רגשות לבן אדם הזה! כי עד שיש סופסוף מישהו שאוהב אותי ומעריך אותי ככה-כנראה שזה האחד.
ואני צריכה פשוט לנסות להתחבר אליו.
וכנראה שעם כל הרצון שלי לאהבה, כל הרצון שלי שיהיה לי מישהו שיחזק אותי, זה קרה..
התאהבתי בו.
זה לא שפתאום זה קרה, כי ברור שהיו לי קצת רגשות אליו, אחרת לא הייתי נפגשת איתו בכלל.
פשוט הרגשות האלה התעצמו מיום ליום שהייתי מדברת איתו.
החלטנו שחוזרים.
הכל היה נראה טוב ויפה. הוא היה שולח הודעות בדיוק כמו פעם.
אבל תמיד טרח להזכיר לי כמה שפגעתי בו, כמה שהרסתי לו את החיים באותה תקופה ושעכשיו הוא עדיין אוהב
אותי אבל לא כמו פעם, ובכל זאת, אני 'הנאמבר וואן' שלו. כמו שהוא אוהב להזכיר לי כל פעם שיוצא.
כשהחלטנו לחזור האחד לשני, הוא סיפר לי שמאוד קשה לו בתקופה האחרונה, סבתא שלו בבית חולים
והוא מאוד קשור אלייה, זאת סבתא שגידלה אותו, שכל הילדות שלו הוא היה אצלה.
ואני כמובן, הבנתי אותו ואמרתי לו שאני פה בשבילו תמיד מתי שהוא צריך.
אבל פתאום הקשר התחיל להתרחק, אני, שרגילה לקבל ממנו הודעה כל שניה, שרגילה שהוא מתקשר כל
שעה לפחות.. התחלתי להרגיש שמשהו שונה פה.
שנכון, פגעתי בו, הוא לא אוהב אותי כמו פה, זאת לא אותה עוצמה של אהבה..
אבל משהו לא היה נראה לי.
שלחתי לו הודעה 'אני מאוד מתאפקת לא להגיד כלום,אבל קשה לי. נראה כאילו אתה לא רוצה להיות בקשר
כרגע, אם זה מה שהולך תגיד לי כי זה מאוד מעצבן שזה חד צדדי'.
כתגובה קיבלתי ממנו 'תעשי את ההחלטות שלך'.
הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה, ממתי אלי שולח לי הודעות כאלה? אין מצב.
ממתי הוא מוותר? אם אחרי שנה של התעללות הוא הסכים שנחזור אז מה קרה פתאום? הוא רוצה להחזיר לי?
המשכתי להתכתב איתו, התחזקה אצלי התחושה שזה לא הוא מדבר איתי.
אחרי כמה הודעות יש לי שיחה ממנו, אני עונה. קול של בחורה.
'מה את רוצה?'
'אממ סליחה, מי את? מה את רוצה?'
'מה את רוצה מאלי?'
'אלי.. אפשר אותו בבקשה'
-מעבירה את הפלאפון אליו-
'אפשר להבין מה הולך פה?'
'אהה, קשה להסביר איך אני יסביר לך..'
'תסביר, פשוט תסביר'
'חזרתי לחברה הקודמת שלי, שאני הכי אוהב אותה בעולם.. ואין.. אין..'
'אוקיי הבנתי..'
הדמעות חנקו לי את הגרון..
קולה של הבחורה נשמע שוב 'אז אל תתקשרי לפה יותר'
נתקתי.
דממה.. פרצתי בבכי והבנתי, הוא רצה להחזיר לי. הוא הבין שהפעם כן יש משהו אמיתי והוא החליט להחזיר לי.
להראות לי מה הוא הרגיש כל פעם שאני פגעתי בו.
התקשרתי לחברה שלי, התייעצתי איתה, היא הרגיעה אותי קצת..
אחרי כמה דקות הפלאפון מצלצל, 'מספר חסום', אני עונה ואני כבר חוזרת אלייך אמרתי לחברה.
עניתי, זה היה אלי.
מתקשר כדי להתנצל, מתקשר כדי לתת תירוצים, מתקשר ומתחנף, מתקשר ומנפח לי את האגו.
אם באמת לא הייתה בזה שום כוונה לפגוע בי כמו שהוא אמר, שזה לא תוכנן מראש ושהוא לא רצה שככה
זה יצא, ח''ח לו. עליי לא עובדים.
אני מכירה אותו קצת, ויותר מזה אני יודעת לקרוא אנשים, אותו במיוחד.
הבנתי כמה הוא נפגע, כמה בחיים הוא לא יוכל לסלוח לי על דברים שלא עשיתי בכוונה[אבל הוא לא מבין זאת],
כמה כל פעם שהוא רואה אותי הוא רק חושב על כמה הוא שונא אותי וכמה מחשבות של נקמה עוברות בראשו באותם רגעים.
הוא ידע, הוא ראה, הוא הרגיש כמה שזה אמיתי מה שקורה בחודש האחרון..
שהפעם אני רצינית והוא החליט לקחת צעד קדימה עם האגו שלו ולדרוך עליי, להחזיר לי, אבל הוא לא מבין כמה
אני מודעת לכל זה וכמה זה רק מחזק אותי!
הבנתי כמה אנחנו שונים, כמה שוני יש בין שיננו זה לא יאומן!
הוא עושה לי דברים כאלה, נוקם בי חזרה. אני, אני לפעמים כל כך לא הייתי מודעת לטעויות שלי..
אבל אם הוא היה אומר לי מה מפריע לו אצלי, יכול להיות סיכוי גדול שהיינו עד עכשיו ביחד,למרות הקרירות שהייתה לי
כלפיו עוד בהתחלה.
אם הוא רוצה לפגוע בי עכשיו? לא הולך לו.
זה שהוא פוגש אותי והוא אומר לי ' אני לא מאמין שאת פה לידי, את הנאמבר וואן שלי, אני אוהב אותך '
ואחרי זה נותן את המכה, זה לא עושה לי כלום. זה בא ובורח.
כמו שאמרתי, זה רק מחזק אותי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
