כינוי:
Simona מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
שונה ומרענן.
3 חודשים וחמישה ימים.
את האמת, זה הכי הרבה שהצלחתי להחזיק עם בן זוג..
מצד אחד-אני גאה בי על ההישג הזה במיוחד בגלל שהוא היה כזה קשה וסגור,
אבל מצד שני-זאת הייתה תקופה כל כך קצרה ורוב הזמן לא היה כזה 'להיט' איתו,
הקשר ביננו תמיד היה סביב וויכוחים ומריבות, כשהיינו משלימים הכל היה מסתדר לאותו הערב אבל
אחריי יומיים הכל היה חוזר להיות בדיוק אותו הדבר..
הפשלות והטעויות חזרו על עצמן שוב ושוב, אני חושבת שהגורם המרכזי לכל הבעיות האלו היה זה
שהקשר ביננו התחיל כל כך מהר, הכרנו רק שבועיים וכבר הפכנו לזוג.
עצם זה שלא הספקנו להכיר אחד את השנייה לעומק, את מה שמפריע, את מה שאסור לעשות,
מה שכן מותר לעשות, את מה שעדיף לעשות.. אם היינו לוקחים את הכל לאט לאט אני חושבת שהיינו
יודעים איך להתנהג ולהתמודד אחד עם השני-ואז הכל היה שונה, אפילו קצת יותר בסדר ממה שהלך.
יום רביעי, השעה 20:14, שלחתי אליו הודעה - "מאמי מה קורה? אתה תבוא היום לרוני?"
אין קול ואין עונה, אין תשובה.
ואני רגילה, אני יודעת לפעמים מראש שהוא לא הולך לענות לי,
אבל אחרי שאמרת לי שאתה תבוא ושאתה תודיע לכל השאר ואתם תגיעו! אם אז אתה לא מחזיר לי
תשובה.. אתה כבר לא שווה שאני אתייחס אלייך בכלל!
אחרי כל כך הרבה השפלות, עצבים, בכי וכעס הבנתי שזהו..
ההזדמנות האחרונה שנתתי, שהוא נתן, ששנינו נתנו בעצם לא הולכת, גם פה משהו התפקשש.
היום, יום ראשון, אחרי חמישה ימים שהוא לא ענה, לא החזיר תשובה ולא התקשר,
הבנתי שברגע הזה אני צריכה להוריד ממני את המסע הזה שאני סוחבת ומתמודדת איתו כבר 3 חודשים.
הייתי עם חברתי הטובה על הקו, דיברנו על הנושא הזה, על כמה שקשה לי איתו ושאפילו כבר נמאס לי ממנו,
שאני לא מתרגשת ממנו כמו פעם ושאני לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר.
היא הסכימה איתי שאני צריכה לסגור את העניין.
טלפון- ברור שאני לא אתקשר אליו, גם כי מאוחר וגם כי כבר אין לי את הכוח לקחת על עצמי להתקשר
ולדבר איתו על זה..
נעזרתי בחברתי, החלטנו שהכי טוב לשלוח הודעה.
הודעה- שלחתי.
אחרי 10 דקות בערך אפילו יותר, אני מקבלת הודעה ממנו, מהבן אדם שעד לא מזמן היה בן הזוג שלי,
שהתאמצתי והשתדלתי כל כך להיות בסדר איתו..
-
באמת שאני ניסיתי הכל, באמת שאני מרגישה שניסיתי ועשיתי הכל!
כל מה שאני יכולה ולא יכולה.
כל מה שאני רוצה ולא רוצה.
ואם ככה זה נגמר, אז אין לי כבר מה לעשות עם זה.
אבל מה שבטוח, אני נפתחת לדרך חדשה.
אני פנוייה כרגע, אני לא יודעת לאן החיים יובילו אותי.
אין לי כבר את המחסום הזה של "יש לי חבר", החיים מפתיעים זה ברור-אין לדעת מה מצפה.
ואני יודעת, שאני מוכנה לנסות יש בי את האופטימיות והרצון לנסות ולהכיר דברים חדשים.
בא לי לחפש מישהו שירגש אותי, אפילו לא לחפש לא לרדוף אחרי זה, אם יבוא יבוא,
אני לא יתעקש על למצוא לי גבר חדש.
הכל פתוח.
והכל אפשרי מבחינתי,
ועדיף משהו שונה ומרענן.
:)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
