| 9/2006
עניינים ברומו של עולם
מה, לעדכן?
צבא זה סבבה. חצי שנה, עוד מעט. צעירה מתה :)
וואו, אין לי מושג מאיפה להתחיל.
אני וליאב עדיין בקשר, גופני בלבד, וזה סבבה.
הוא אומר שזה בסדר לו, שהוא לא מערב רגשות, ואני הפסקתי להילחם בו ולהגיד לו שהוא כן.
זה תמיד מצחיק אותי, שאני מתווכחת איתו על מה הוא מרגיש.
חזרנו לימים של בוקסר, פיצה, WWE וגרעפסים. וזה כיף. זה כיף לי.
ולפעמים, כשאני מתעוררת והוא מחבק אותי, זה מרגיש מוזר.
ובגדוד יש את ירון. או היה את ירון, אני לא יודעת.
כשהגעתי לתקופת הסיפוח שלי בגדוד, הכרתי את כולם ואת ירון.
הגעתי ביום של הפיינל פור, כולי תמימה ובטוחה שאני אוכל לראות את המשחק.
צחקו עליי הרבה, אבל בסוף ראינו את המשחק.
אני ועוד 100 בנים. והכל הצטמצם לאני וירון. כבר מהיום הראשון היה קליק.
ועם הזמן התחלתי לעשות תורנויות מטבח, ונשרטה לי האצבע.
ובטיול הלילי שעשיתי עם ירון הוא נתן לי נשיקה על האצבע. וזה באמת פחות כאב.
ואז הוא הראה לי שגם נפצע באצבע, אז הבאתי לו נשיקה. אבל הוא טען שהנשיקות שלי מקולקלות.
אז הייתי צריכה לנשק לו את כל הפרצוף, כדי להוכיח לו שהן בסדר. ובסוף התנשקנו, והיה לי מזה כיף :)
ומאז העברנו מלא לילות וצחוקים, והוא כזה חמוד. פשוט מותק.
והוא גבוה, והוא חכם, והוא יצירתי, והוא מצחיק אותי, והוא מחבק טוב, והוא מנשק טוב.
ואז ישבנו בחמ"ל ומישהי אמרה לי שיש לו חברה.
אז דיברתי איתו על זה, והוא יצא הכי מעפן בעולם.
הוא אמר שהם לא בדיוק בקשר, שהוא מנסה להיפרד ממנה, אבל לא נעים לו. כל מיני שטויות.
יום לפני שנגמר הסיפוח שלי בגדוד הוא אמר שהוא נפרד ממנה.
ואני יודעת שגם אם אני ארצה, אני לא אוכל לפתח איתו קשר, כי לסמוך עליו אני כבר לא אוכל. אבל עדיין יש את המשהו הזה שרוצה דווקא אותו.
עזבתי את הגדוד לטובת חודשיים של קורס. חודשיים של מלחמה. הקפיצו את הגדוד ללבנון ורק אלוהים יודע כמה סרטים אכלתי. שמרתי על קשר עם המחלקה שלי, עם החובשים שאני מתה עליהם, עם חלק מהקצינים, עם הנשקייה, ורק עם ירון זה הלך והתנדף. לקראת סוף הקורס דיברתי איתו, ואני אראה אותו מחר. אולי. אמרו לי שהוא נפצע במלחמה, רסיסים של קטיושה שנפלה בבסיס. הוא לא אמר כלום. וזמן הפציעה שלו חופף לזמן שכעסתי עליו שהוא לא שומר על קשר.בא לי לראות אותו כבר, לראות מה קורה איתו, לראות מה יקרה, אם יקרה.
ועדי מוזר לי קצת. הייתי אצלו לפני חודשיים, באותו יום שנפלה קטיושה ראשונה בחיפה. היה לי דווקא כיף. צחקנו הרבה, אבל הייתה הרגשה של רגשות באוויר. אני מניחה שזה בא משנינו. ובכל השהות שלי אצלו, הוא שמר כמעט כל הזמן על מגע. בין אם הוא מחבק אותי, או משחק אם היד שלי. והוא אמר שהוא היה מנשק את כולי, אבל יש לו הרפס. הרפס בשם אורית, במקרה? חזרתי הביתה בהרגשה מוזרה, מוזרה ממש. ומאז אנחנו מדברים המון בטלפון. כמעט כל יום. והוא לא מזכיר אותה, ואני לא שואלת. סתם מוזר.
ובעז וליאור ורועי מהקורס, מראים נוכחות. ולא בא לי.
בהתחלה רציתי קצת את בעז, אבל זה ירד.
אוף, נוב' 03 משתחררים. ואנשים עוזבים את הגדוד. ואני לא יודעת אם לעשות מטבחים או שמירות.
בא לי רגילה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
