לאבא שלי יש סולם..
באמת יש לו סולם! |
| 1/2007
בזמן האחרון,
היי אתה.
אתה בראש שלי הרבה בזמן האחרון. יותר מתמיד.
אני מקווה שאתה לא כועס שאני מרשה לעצמי להיסחף למקומות אחרים.
זה לא אומר שאני אוהבת אותך פחות, שאתה חסר לי פחות.
אני צריכה אותך, עכשיו, יותר מתמיד.
מה אתה אומר, שנקבע בסלון, בעוד עשר דקות?
איפה הימים האלה, שעזרת לי בשיעורי בית בתורה, עוד ביסודי?
שסיפרת לי על השועל והכרם, וטיפטפת לי מוסר לחיים, ולא רק למחברת.
אני לא יודעת אם הדרך שאני בוחרת היא הדרך הנכונה.
אני יודעת שמה שלא יהיה, בסוף יהיה בסדר, כי איכשהו זה תמיד מסתדר אצלי.
אני פשוט לא רוצה ללכת מסביב. לא רוצה לבזבז את הזמן.
איך אתה יודע תמיד לתת את העצות הנכונות. איך זה שתמיד ידעת הכל? טוב, כמעט הכל.
וואו, כמה אתה חסר. בכל שיר, בכל מחשבה, בכל כביש.
שנתיים, אה? בטח כבר התמקמת.
אני כבר לא כועסת. אפילו לא קצת. באמת. השלמתי עם זה.
עדיין קצת קשה לי לספר לאנשים, אבל בסך הכל אני מתמודדת עם זה טוב.
אפילו בכיתי פחות בפעם האחרונה שביקרתי אותך. אולי זה בגלל שהיית שם, וזה עשה לי נעים, ובטוח.
אני בטוחה שיותר טוב לך עכשיו, אין לי ספק בכלל.
אתה כבר לא צריך להתעצבן על הבחורים שאני יוצאת איתם, או על הבלגן בחדר.
השארת הכל לאימא. זה לא יפה..
ורק שתדע שאימא מסתדרת טוב. היא.. כל הכבוד לה.
ותמסור ד"ש לסבתא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
