לאבא שלי יש סולם..
באמת יש לו סולם! |
| 5/2007
התחדשות
פשוט ככה. אני מתחילה הכל מחדש.
היה איזה לילה אפרורי כזה, עוד בתקופה שהייתי עם הגדוד ברמת הגולן, שהמילים פשוט באו אליי. והצלחתי להסביר לעצמי כ"כ הרבה דברים בכזאת פשטות, שהלכתי לישון פשוט מאושרת.
בשבוע וחצי ששהינו במחנה חומה החלטתי, אולי בפעם ה100 שאני מנתקת כל קשר עם ליאב. ושוב, לא הצלחתי לעמוד בזה. המחשבה על כמה קשה יהיה לא לדבר איתו, כל הזמן הדהדה לי בראש.
עכשיו, חודשיים אחרי, החלטתי בפעם ה101, לסיים עם זה באמת. והבטחתי לעצמי. וקיימתי. וחשבתי שיהיה ממש קשה, וטעיתי. אני מרגישה בעיקר הקלה. אני מרגישה שאני מתחילה תקופה חדשה, בהירה יותר, מוארת יותר, טובה יותר. ולמרות שיש רגעים שהוא ממש חסר לי, ולמרות שיש רגעים שאני כמעט מחייגת את המספר שלו, אני מצליחה להחזיק את עצמי. ואני גאה בעצמי.
הוא מצידו, מתנהג קצת כמו ילד קטן. וממש בא "להחזיר" לו, אבל יש לי קבוצה תומכת שמרגיעה אותי בכל פעם מחדש.
כ"כ טוב לי עכשיו. באמת באמת טוב לי. לא היה לי מושג שזה יבוא כ"כ מהר.
פתאום אני לא מרגישה שום לחץ כלכלי, שום תסכול, שםו כעס. הכל רגוע, הכל מסתדר.
ובשיחה אחת איתו, הכל נהרס.
אז החלטתי שאחרי יום שני, אחרי שאני אראה אותו ואביא לו את הדברים שלו, אני מסיימת. ודור הציב לי עובדה שאם הוא שולח הודעה, או מתקשר, אני לא עונה. אני מתקשרת לדור, אומרת לו למה אני רוצה להתקשר, והוא יחליט.
הוא חמוד, הדור הזה. הוא פשוט מדהים. ויונתן. ואבי. ומשה. ועדי. וסוכר. ואור. ושני. ומעיין. וכולם פשוט רק תומכים בי ומקלים עליי.
איזה תענוג הצבא הזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
