לאבא שלי יש סולם..
באמת יש לו סולם! |
| 5/2007
כשהכל יעבור
אני מתלבטת לאיזה כיוון לקחת את הפוסט הזה. ואני ממש מבולבלת.
הלב שלי דופק, כמו בהתרגשות טובה, אבל בפנים, אני לא בטוחה שממש טוב לי.
אתמול יצאתי לאיזה מועדון. שתיתי כמו שלא שתיתי מעודי. באמת אף פעם לא הגעתי למצב שבו הייתי אתמול. ואולי כן, ואני לא זוכרת, כי זה מה שאלכוהול נוטה לעשות לזיכרון :)
בכל אופן היה פשוט תענוג. חוויות מוזרות.
גיליתי שגם כשאני מסטולה כולי, אני עדיין מתפקדת טוב תחת לחץ.
איבדתי את החייזר הורוד שהיה לי על הפלאפון. ליאב הביא לי אותו, והוא היה לי חשוב. ואיזה מישהו פתח את הראש ועזרתי בטיפול בו. והלכתי לאיבוד, ומצאתי את עצמי, והלכתי לאיבוד, ומצאתי את עצמי. והייתי האני המשוחררת. פרקתי כל עול. בלי להוכיח שום דבר לאף אחד. פשוט לרקוד. פשוט לזוז. לעצום עיניים, ופשוט להיות. כ"כ בא לי מסיבת טבע. וחבל לי שאני לא מצליחה פשוט להיות, כשלא זורם לי בדם אלכוהול בכמות ההיא. מילא. אני מניחה שאם כן פשוט הייתי, היה לי דיי משעמם.
והדילמה. שעדי ביקש לא לכתוב עליו בבלוג. ובכל זאת אני כותבת על החיים שלי, והוא לוקח חלק בהם. אני רק אגיד ש... בא לי לראות איך הכל ייגמר. ובא לי שהכל ייגמר. זה ממש מציק, שהוא מגביל לי את הכתיבה. המקום היחיד שאני באמת מרגישה את היכולת לפרוק הכל הכל הכל. אבל אני אכבד את הבקשה שלו. חרא על הראש שלו.
אני מתחרטת. ששלחתי לליאב הודעה על כמה אני שיכורה. כוחו של הרגל, אני מניחה, שכשמצחיק לי, אני אומרת לו. שלחתי לו כמה הודעות, ואני ממש מתחרטת. ברמה של מתביישת בעצמי, מתביישת לדבר איתו. ואני יודעת שבסופו של דבר, זה לא באמת כזה עניין גדול. אבל הבטחתי לעצמי שאני אחזיק את עצמי, ולא הצלחתי. ממש חבל שהגעתי לכזה מצב של חוסר שליטה.
אני רוצה מישהו חדש. אני מוכנה. בא לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
