לאבא שלי יש סולם..

"אני מוכנה. בא לי מישהו חדש".
אולי הפוך, אני לא יודעת. אבל ככה נגמר הפוסט הקודם.

והגיעו שניים. וחצי. בערך, אם אפשר להגדיר את זה ככה.
אבל אף אחד לא באמת.


הייתי בתגלית, הכרתי את רומן. האמריקאי הרוסי שלי. איזה שפתיים, איזה נשיקות.
איזה מגע. וואו. בא לי אותו שוב :)
אבל הוא חזר לסן פרנסיסקו.. אולי בגלל זה לא כ"כ אכפת לי שהוא היה מתנשק סדרתי.
זה לא שאני שמרתי לו אמונים. טוב, אולי בעצם כן. קצת. אבל זו פשוט מי שאני.

ויש את יונתן. שכולם אומרים שהוא חתיך, ורק אני עדיין מתלבטת.
א', אני לא סגורה על זה שהוא כזה חתיך.
ב', אני לא סגורה על הכוונות שלו.
ו-ג', אני ממש לא סגורה על הכוונות שלי.

אז אני נעה בין לעשות חיים, ופשוט לזרום, ובין הדיכאון של המחשבות המטרידות של "מה יהיה הלאה?".

איך הכל ייגמר?

אני מתגעגעת לרומן.
עדי אומר שזה בגלל שידעתי שזה הולך להיגמר. ועדי יודע. אני סומכת עליו.
ורומן דיי מאכזב. אבל שיהיה. איזה שפתיים, שאלוהים ישמור..
והמסז'? וואו.. איך בא לי לחזור אחורה בזמן :)

נפגשתי איתו בשדה התעופה.
לא רעיון חכם לבחורה בסדיר שרק מחכה להזדמנות הראשונה (לחסוך כסף) ולקנות כרטיס לארה"ב..
אז מפרדתי ממנו, לפני שבוע וחצי בערך. האנגלית נשארה לי בראש.
אני אשכרה חושבת באנגלית בכל החודשיים האחרונים. שזה מגניב, מרענן.
אבל זו לא הפואנטה! רציתי להגיד שנכנסתי לדיכאון שחרור.
לראשונה בשירות שלי, אני באמת מדוכאת בגלל שאני רוצה להשתחרר עכשיו.
ויש לי עוד שבעה חודשים, לעזאזל.. זה לא נשמע הרבה, האמת, אבל לא בא לי אותם..
מזלי שהאנשים מסביב עדיין מסכימים להקשיב לזיוני השכל שלי על לעוף מכאן לעבוד, לטייל, לנשום.
ויותר מזה, יש לי מזל שהם לא נגררים אחריי, הם תומכים בי, מנסים לעודד.
יש לי אנשים כ"כ טובים מסביבי, זה לא ייאמן.
קצת הורס את החשק לטוס מאכן ולעזוב הכל, האמת.

אבל לא. אני רוצה לטוס.

ואני שומרת על קשר עם החבר'ה מתגלית. מדברת איתם בסופי שבו במסנג'ר וכל השטויות האלה, ואני רק מתגעגעת אליהם יותר. הם כאלה מגניבים.

אני מתגעגעת לאבא שלי.
הייתה לי שיחת נפש עמוקה מאוד עם דור. הקראתי לו את התיקייה של "מחשבות פתע", בפלאפון שלי.
לא הכל הצלחתי להקריא לו, כי לא את הכל אני מצליחה להגיד בקול, אבל מה שיכולתי, הקראתי.
וזה צעד כ"כ משמעותי בשבילי. לשתף מישהו באמת בכל המחשבות האופטימיות פחות, אפשר להגיד, שעברו לי בראש בשנתיים וחצי האחרונות.

ואני כ"כ אוהבת את הבחור הזה. הוא מדהים. אני באמת באמת שמחה שיצא לי להכיר אותו, ושהוא חלק מהחיים שלי. הוא תורם, ומחזק, ומאיר. ואני צריכה להגיד לו את זה :)

עכשיו טוב.