מממ, סושי. סושי סושי סושי סושי סושי
|
| 4/2008
חג שמייח
החג עשה לי חשק לכתוב. אני לא חושבת שבשנותיי הבוגרות (הממ.. יחסית) יצא לי באמת להנות משהות ממושכת עם המשפחה. איכשהו הגעתי הפעם בגישה יותר משוחררת.. אולי זה קשור לכל השטויות שאני מכניסה לעצמי בחודשים האחרונים. אז אפילו את הנסיעה עד לדודים - שעה נסיעה דרומה - העברתי בשיחה עם ההורים ולא עם אוזניות.
מצד אחד אני חושבת - הגיע הפאקינג זמן! מצד שני - אני לא מצליחה להשתחרר מהסטיגמה הנוראית הזאת שהדבקתי להם וזה נראה לי צבוע כל כך.
אבל.. האם אכפת לי?
יש לי חבר. לא אותו בחור שכבר בזבזתי עליו חמש שנים יפות, אלא אחד שהייתי רוצה להשקיע בו חמש שנים יפות, אפילו יותר. טוב, הגזמתי קצת, אני יודעת, אבל מותר לי. אני מתאהבת :)
לקח לי זמן הייתי אומרת. וזה מעניין שבמשך שנה אמרתי לעצמי ולכולם שעברתי הלאה ורק כשחזרתי מאנגליה והאקס היה פחות או יותר לרגליי (מסתבר שהמרחק עורר בו געגוע, איזה קטע) פתאום קלטתי באמת שאני כבר לא רוצה אותו.
כי כמה שהפרידה היתה ביוזמתי, איפשהו קיוויתי שהוא ייתן לי סיבה לקבל אותו בחזרה, ונוצר מצב די עלוב בשבילי שבו אני לא רוצה אותו כמו שהוא, אבל מחכה בקוצר רוח לרגע שהוא ישתנה, יתבגר, איך שתקראו לזה. מצב עלוב, כמו שאמרתי..
אז הנה, אחרי שנה של "over him" באמת עברתי את זה ונדלקתי קשות על המנהל שלי בעבודה. הוא עזב חודש אחרי שהתחלנו לצאת, לא בגללי כמובן - זה היה מתוכנן עוד לפני כן. אבל היה לנו חודש נפלא של חברות סודית ומפגשים לוהטים במעלית או על הגג.
אחח.. רומן במקום העבודה... ממליצה בחום :)
טוב, גלשתי קצת, לא? הנקודה האמיתית שלי היא שאני ממש נהנית לחקור את מה שעובר עליי עכשיו. אני כמובן מפוקחת יותר ממה שהייתי עם האקס כשזה התחיל בגיל 15, ומרתקת אותי היכולת שלי להתרגש ולהיכנס לזה עם כל הלב מצד אחד ומצד שני לחשוב עליו עם עצמי או לדבר עם חברות בצורה כל כך.. איך להגדיר את זה.. אובייקטיבית.
אני חושבת שאני אחלה חברה.
פעם לא הייתי.. הייתי ילדה אמוציונאלית וחסרת ביטחון. היום אני עדיין כזו, רק הרבה יותר מודעת לבעיות שלי, אז אני יודעת לדרוש תשומת לב כשאני מרגישה נפילה מתקרבת, וככה קורה שאני די יציבה. ואני יודעת לצחוק על זה.
אני עדיין מנסה לעבוד על האנוכיות שלי. לפעמים אני נבהלת מסיטואציות שקורות, ריבים או אי-הבנות, ואני קולטת שאחת הסיבות שאני עומדת באותן סיטואציות היא שחשבתי רק על עצמי או בעיקר על עצמי וככה זה קרה. ואז בדיעבד.. פתאום אין הרבה שאני יכולה לעשות בעניין.
זה כל כך מוזר שפעם הייתי הרגישה והסימפטית ששמה את כולם ואת הכל לפני עצמה והיום אני אוכלת את עצמי על אנוכיות יתר.
איך שגלגל מסתובב.. אני חייבת למצוא את האיזון.
ובכן!
חפרתי די והותר לחג אחד.. וזה היה נחמד.
לילה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
