אז ככה- היום החלטתי שפתאום!... מתחשק לי לעצב כמה בובות. אז, די השקעתי וקצת העברתי את הזמן- והחלטתי להעלות אותן.
נערת ליל כל הקדושים-
חורפיים-
נערה בסתיו (כנראה)-
חייל-
ניסיון חיקוי (עלוב) למרלין מונרו-
ראפריסט-
זהו... חמודים לא???
שירים מצחיקים בגרסאות שונות ששרתי עם שליצ'קונת שלי בדרך הביתה XD
לפי הקצב של: "כולם להוזיז ת'טוסיק, כולם להוזיז ת'טוסיק..." (מדגסקר)
אנחנו הולכים הבייתה,
אנחנו הולכים הבייתה...
אנחנו הולכים הבייתה, הולכים ה- בייתה!
ולמה זה משעשע?? זה לא. פשוט צרחנו את זה וכל הרחוב שמע והסתכל עלינו כאילו אנחנו מטורפות XDDD
וגם- ממש במקרה, המורה ליהדות שמעה אותנו 
חוצמזה- למה אנחנו שרות שאנחנו הולכים הבייתה ולא הולכות...
כי שימי היה איתנו. מי זה שימי?? הסחבק הדימיוני שלנו!!!
וזה היה כל- כך קורע בגלל שכאילו שימי שר את כל השיר ואנחנו רק את ה- בייתה האחרון... אז שרנו את זה בזמנים שונים XDDDDDDDD
וגם: "אנחנו מטורפואות (יענו מטורפות)" היה ^^
ועוד שיר שמסביר לחלוטין את הפדופיליות שלי-
לא יוצאים לדרך- בלי קונדום!!!
חפיסה בתכלת,
ירוק או אדום!
שני חברים יצאו לדרך- בים בם בום.
האהבה עיוורת- בלי קונדום!!!!!!!!!!
ואחרי ההתחרפנות הרגעית... אני כל- כך מבולבלת!!!
כל העולם משתנה במהירות ואני מרגישה כעומדת במקום... מסתכלת אחורה ורואה עולם טוב יותר.
עוצרת במקום ולאט לאט נסוגה... אני לא רוצה את זה!!!!!
אני לא משנה מצבי רוחות ולא לא מוצאת את עצמי. אני לא מתעסקת בדברים שלא נחוצים לי. אני עצמי... או שלפחות משתדלת.
אבל למה להיות עצמי אומר הידרדרות??? אני מרגישה כאילו יד עוצרת אותי מלהצליח להתקדם הלאה. אני נתקעת על דברים- הרבה יותר ממה שצריך... ואני לא מדברת על חומר לימודי. בעצם, אני ממש מתקדמת בחומר. אני לא מפגרת בו לפחות. אני מדברת על זה שקשה לי יותר בחטיבה... בעצם, בכמה מקרים קל לי יותר; בתחום החברתי, למשל. אבל בלימודים- אני ממש ממש מידרדרת. לא, לא בלימודים- במבחנים. הציון שלי בכיתה ו' היה בין 95 ל- 100
ועכשיו... 95 זה הישג אדיר. מאה בדף ציוני יום הורים- קיבלתי רק ביהדות.
ת'אמת. אני מרגישה בכיינית נורא, אבל אני לא רגילה פשוט, אני גם שופטת את עצמי ומבקרת את עצמי יותר מידי.
זה לא רק ציונים... זה כל מיני מקרים מסוימים. אני נורא נורא נורא נורא מבולבלת.
עיצוב חדיש סקסי!!!
להגיב
ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
just Lilush
