"ולא נעלבתי כשהתעקשת להסביר לי
שכל מה שהרגשתי ילך כמו שבא
ולא הצלחת להכתים כל אהבה שהייתה לי
באפור מכוער
אני חושבת עליך רק כשהלילה נגמר"
זה לא באמת כואב, רק שורט לי קצת את הקצוות של הלב.
כבר למדתי להכהות כשכואב לי,
עם קצת אלכוהול שאיפותנשיפות מוזיקה רועשת או סתם הדחקה משמעותית.
סערת הרגשות חלפה לה,
לא עוד התקפי זעם, לא התמוטטויות עצבים,
לא הפעם, לא בגללך.
אז נכון קצת שרף לי כששמעתי את רונה שרה
אז פשוט קמתי והחלפתי דיסק,
שרתי עם השירים החדשים,
כמו ילד שסותם את האוזניים וצורח להלהלה.
זה נגמר. והחיים ממשיכים
כאילו מעולם לא היינו את ואני,
שלושה כוכבים במדבר.
את אולי חרוטה בי עמוק בלב
ובשאר הגוף,
אבל המגע שלה מפצה על הכל,
החיוך שלה נותן לי רצון לקום בבוקר,
ובלילות כשאנחנו יושבות על הספסל
אני כבר לא בטוחה אם אני רועדת בגלל הקור.
אולי יום אחד לא ישרוף לי כשאני אראה אותך.