רגעים קפואים

צולם לפני המון זמן,  בפלאפון, כלומר לא רציניות, והיו לי כל כך הרבה אחרות, הרבה יותר טובות, אז העדפתי אותם.

אני לא יודעת למה בחרתי לקרוא לתמונה הזו ככה, אבל ברגע שבה צילמתי אותה, זה הדבר הראשון שקפץ לי לראש.

ובמיוחד אחרי העריכה.

חדי האבחנה גם יזהו את תריסיו הסגורים בחדרו של סרוסי.

יום שישי, מסדרים את הבית, אמא צועקת, "מרקר, בואי מהר, ותביאי את המצלמה!"

אני מוצאת אותה בחדר של אחי עם הראש מחוץ למרפסת, מצביעה על מנוף על רקע השקיעה.

המצלמה יוצאת, והעריכות נערכות.

רצף תמונות מדהימות

תצפו להמון איצטרובלים בקרוב.

התאהבתי.

המרקר.