עשיתי זאת וסיפרתי ליועצת שאני מקיאה ושפעם לקחתי כדורים משלשלים.
אמרתי לה לספר לאמא ואבא כי אני לא יכולתי בעצמי.
עכשיו כולם בבית יודעים פלוס כמה חברות שסיפרתי להן...
ודווקא זה שכולם יודעים הופך את זה ליותר קל להקיא.
שישי שבת הקאתי המון
פעם לא הייתי מעיזה להקיא כשכולם בבית עכשיו לא אכפת לי הם יודעים ואני מקיאה בתקווה שהם לא באמת שומעים.
מה שאתם לא יודעים זה שאני מנסה להפסיק. כי נמאס לי להיות מתוסכלת וההקאות בלי ספורט פשוט לא הולך לי.
אני מסרבת לעשות ספורט כי השמנתי אז אני רצה להקיא. וזה חרא. לקח לי גם הרבה זמן לספר את זה. סה"כ אני עם זה שנה שלמה... אני דיברתי עם אמא על זה שאני אולי אחזור למחלקה פסיכיאטרית ושם כאילו אני יעשה ספורט כל יום ולא אקיא. ואוכל סדיר בלי ממתקים ובלי כלום... אני חושבת שככה אני בטוח ארזה
וכשאני ארזה אני אפסיק להקיא. זה בא ביחד כמובן.
משום מה אני מרגישה שהתנסחתי בפוסט הזה כמו ילדה מטומטמת אז סילחו לי. זה לא לרוב.
תגיבו תעשו טובה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
