'במלחמה כזו אין מנצחים באמת...'
אני מוצפת כאב,עדיין,כמובן
אבל אני מנסה
כל יום הוא אתגר בפני עצמו,וקשה לי, ואני בטוחה שיש עוד גל של בכי שרק מחכה להטביע אותי.
אני בקורס משתחררים השבוע,ואתמול בהרצאה האחרונה מסיבות כאלו ואחרות הייתי על סף בכי. ישבתי באמצע האולם,בלי מישהו מוכר לידי, ורק לקחתי נשימות עמוקות וניסיתי שהכל ייפסק. התכתבתי עם שני חברים שמודעים למצב ולכל מה שקרה מקצה לקצה והם דאגו ותמכו. תודה לאל על המלאכים המעטים בחיי.
תקופה קשה,קשה מאוד
אבל לפעמים זה בסדר שכל מה שהצלחתי לעשות היום זה לנשום,לשרוד
אני אנסה להפוך את כל האהבה שלי אליך לאהבה עצמית. עדיף ככה.
מחכה ליום שבו אני אסתכל אחורה וזה רק יצבוט, ולא ישרוף את כולי.
כתבתי לו בנוטס על כל השקרים שגיליתי ואני מתכוונת לשלוח לו את זה ביום שחרורי המיוחל. לצערי אי אפשר קודם,אבל לפחות משהו. שלא יחשוב שהוא ברח בכזו קלות. קשה לי לעכל את הקלות הבלתי נסבלת הזו שבה הוא מחק אותי מכל פינה בחיים שלו.
אני לא חושבת שהוא יענה להודעה, ויהיה לי מזל אם הוא יפנה לי דקה מחייו לקרוא אותה בכלל, אבל בסדר. מה אני כבר יכולה לעשות.
אני שורדת,לומדת, ואני אעבור דרך כל הכאב הזה ויהיה לי טוב.
חייב להיות לי טוב.
מרגישה כ''כ מפוזרת
הלוואי יכולתי לנסוע לאיזה חודש לאירופה או משהו, להתאוורר,להתנקות מכל הרעל הזה, לחזור ולהתחיל את החיים האזרחיים.
בלתי אפשרי כרגע, אבל מקווה להתחיל מכמה ימים בברצלונה עוד חודש וחצי.
רק שיגיע.
'וזה יבוא,אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל
וזה יבוא...'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
