הנה אני, לא דומה לעצמי, לא דומה גם למה שהייתי

אני מתגעגעת אליו כל כך ואני לא מצליחה להפסיק לאהוב

ואני שונאת את זה

כי אם הייתי יכולה הייתי אומרת את זה לו

כמו פעם, שלא משנה מי מה מו מתי - הייתי יכולה להגיד לו אוהבת או מתגעגעת ולזכות לתגובה דומה.

אבל עכשיו אני כבר לא זו שהוא מתגעגע אליה. אני לא זו שהוא אוהב. היא זוכה להכל- להודעות,ליחס, לבילויים, לשינה המשותפת

ואני לא סובלת את המחשבה הזו שזו היא ולא אני.

שהוא מסוגל לקרוא למישהי אחרת 'שלו' בזמן שאני מרגישה נורא בחלום (!) מזה שמישהו אחר נישק אותי. מזה שיצאתי אתמול ובחור נחמד  ומצחיק התחיל איתי באופן ברור לגמרי וניסיתי לזרום אבל מבפנים קיוויתי שהאדמה תבלע אותי וזה לא יתקדם מספיק לשלב שאני צריכה להסביר שאני אחרי פרידה קשה וטרייה. ושכואב לי, כל כך כואב לי.

ועבר רק חודש. ואני קרועה בין זה שהגיוני וטבעי לגמרי שעוד לא התגברתי, אבל מצד שני קרו כ''כ הרבה דברים מאז הפרידה,גיליתי הרי שקרים וסודות שזה מרגיש לי שאני סוחבת את זה איתי כבר הרבה זמן.

ונמאס לי, מרגישה באיזה טלנובלה מוגזמת 

שונאת להרגיש. 

יש בי תקווה קלושה שתישבר. זה נשמע רע, אבל זה נכון. שיהיה אמצע הלילה ותקלוט מה עשית לי וכמה אהבתי, תבין כמה אתה מצטער ותתגעגע. ותישבר. ותתקשר. ותסביר לי למה זה הגיע לי. מה הוביל למה.

לא דיברנו כבר חודש. לא ענית לי לשום הודעה, לא משנה כמה התחננתי שאני צריכה אותך. אפילו להודעת המחץ- שאני יודעת הכל. השקרים הסודות הבגידה. העובדה שאתם ביחד שבועיים אחרי שזרקת אותי. כלום. איך עושים דבר כזה למישהו שאוהבים? שהיה הדבר הכי חשוב בחיים?

אני בחיים לא אצליח להבין. הלוואי שכבר יעבור לי. שהפצע יהפוך לצלקת. 

נמאס לי. כ''כ מיציתי להרגיש ככה.

אבל יש לי המון שאלות שנותרו בלי תשובות. ואני משתגעת. ואני רוצה אותך. ואני רוצה לא לרצות אותך. ואני רוצה שזה יפסיק.

-

במעבר חד, השבוע היה טיול חטיבתי שהיה מהנה למדי (למרות שהיו רגעי שבירה שניסיתי להסתיר) ומיד לאחריו יצאתי רשמית לחפש''ש. עדיין לא מעכלת...

חוץ מזה גם הייתי בהופעת השקת האלבום של נתן גושן והיה מושלם. מקווה להגיע לעוד אחת ב9.9(יום השחרור!!!!)

וזהו

המון שעות עבודה השבוע שיעייפו לי את המוח

וזה ישתפר בסוף.

שבוע טוב 3>