הרגע הזה שיש בחמישי חתונה, וכולם הולכים, וחברה ואני בנינו שבועות על ללכת, לדפוק הופעה ולהנות כאילו אין מחר... ואז אני מגלה שהאקס מגיע עם החברה החדשה שלו. ולא אכפת לו שאני אהיה שם. אבל אתה יודע שאני סובלת, אז בשביל מה?... הרי אף אחד מכם לא בקשר עם הפלחיק, אז למה? אני כבר מעכשיו אוספת כוחות נפשיים להתמודד עם לראות אותך שוב אחרי קצת יותר מחודש. חודש נוראי, וכואב. ומילא לראות אותך, אבל לראות אותך איתה? איך אני אמורה לעמוד בזה ולהנות ולחייך באמת בלי קשר לכמות האלכוהול שאני אדחוף לעצמי? איך יהיה לך את האומץ לראות אותי בכלל אחרי כל מה שעשית לי, אחרי שלא היה לך את האומץ להתמודד עם הודעה טיפשית,שאתה יכול להתחבא מאחוריי המסך?..
די, אין לי כוח לזה
-
מחר עבודה ולסיים לקנות מתנות (למה זה כזה מסובך?!) , רביעי שחרור!!!!!! בערב נתן גושן, חמישי בבוקר עבודה ובערב החתונה. ממש מקווה לעבור את זה כמו שצריך, בלי סצנות מסרט אמריקאי (להרביץ לה,להרביץ לו, לצרוח עליו מול כולם, לברוח מהמקום בבכי, לשפוך עליהם את השתיה שלי....)
מחכה שזה יעבור. אני אבכה אחרי בוודאות ואולי אז זה יסמל את הסיום. והפעם באמת. מיציתי את הסיפור שלנו. מעדיפה כבר לתת לעצמי להאמין שגם מה שחשבתי שכנה ואמיתי היה שקר. עם ההתנהגות שלך, אין לי סיבה להאמין אחרת.
...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
