הנה אני, לא דומה לעצמי, לא דומה גם למה שהייתי

אני סולחת לך.

אני סולחת, אפילו שאתה לא מצטער בכלל

אני סולחת, אפילו שרוב הסיכויים שאני בחיים לא אקבל התנצלות, אמיתית או מזויפת

אני סולחת, כי אני חייבת לעזור ללב שלי להחלים.

אני סולחת, כי הסיפור שלנו חייב להיסגר.

אני סולחת,

או לפחות מנסה.

-

עובדת מסביב לשעון

עוד שבוע לברצלונה וויהייייי

אז הטיול לברצלונה ממש מעבר לפינה (שבועיים! ויום!) ואני חייבת המלצות!

- אתרי תיירות שאני חייבת לבקר בהם

- שופינג: חנויות ספציפיות, קניונים, שווקים, מותגים שכדאי לשים עליהם עין- הכל יתקבל בברכה!

*בגדים,נעליים,איפור,אקססוריז...הכל!

- מה הכי כדאי לעשות ביום ראשון כשהכל סגור?

- מי שיצא לו ומבין: איפה הכי כדאי לבלות את ערב השנה החדשה? האם זה נכון שיום למחרת הכל סגור כי הם נחים מהחגיגות?

כל עזרה תהיה מועילה! תודה! :)

נ.ב - המשפחה שלי הייתה אז אני יודעת קצת: סגרדה פמיליה, קאמפ נאו, האקווריום, פלאסה דה קטלוניה, הרמבלאס (המלון אמור להיות קרוב:) ) , פרימארק... אז המלצות ספציפיות יותר ואולי פחות מוכרות יתקבלו בבברכה

אני זוכרת שכשהייתי ביסודי חברה אמרה לי שאמרו לה לא לתאר רגשות חיוביים בעזרת המילה 'נורא', כי זו מילה שלילית והרגשות שאתה רוצה לתאר הם חיוביים.

אבל אני נורא אוהבת אותך

ואני נורא מתגעגעת

והרגשות האלה לא מרגישים לי חיוביים כלל, ואני דורכת במקום, ולא מתקדמת, והרגשות הלא ממומשים כלפיך מציפים אותי כל הזמן. וחודשים עברו, וכלום לא קורה, ואתה לא עונה, ולא מתגעגע ולא מוכן לענות לי. ואני מנסה, באמת, פשוט נתת לי יותר מדי זכרונות טובים. כאלו שכרגע נראים רחוקים ממני שנות אור, כאילו חלמתי אותם, ומרוב שהמגע והרגשות הרגישו אמיתיים המציאות התבלבלה עם החלום והלב לא מצליח לעשות את ההפרדה בין מה שהיה כשהיינו זוג לכל החרא שהאכלת אותי בערימות בסוף. אני שונאת הכל. לא מיציתי אותנו, את הרגשות,הקשר, הצחוקים, האהבה-זו שאני מוכנה להישבע שהייתה שם ומשום מה התנדפה מהלב שלך בשבריר שניה.

ודי... הבטחתי לעצמי וחברתי איתי שעד הטיסה לברצלונה אני כבר מוחקת הכל. לא ברור לי למה כואב לי כל-כך למחוק את התמונות והשיחות שלנו מהפלאפון אבל ניסיתי שבוע שעבר ולא הייתי מסוגלת. אבל אני אהיה חייבת, וזה קיטשי וקלישאתי אבל בטיסה (או אם אצליח לפני) אני מוחקת. חייבת להשאיר אותך ב2015. אותנו.

לא אשקר, עדיין מתפללת לראות את השם שלך שוב מופיע על הצג, שתודה שאתה מתגעגע, או לפחות מצטער על מה שעשית,איזשהו שמץ של משהו שיוכיח לי שזה היה אמיתי ולא סתם ניצלת והעברת את הזמן וגרמת לי להתאהב בך לגמרי בתהליך. הלוואי שתצטרך אותי. והלוואי שאני לא אצטרך אותך. שאהבה וגעגוע כלפיך לא יהיו רגשות קיימים אצלי וברורים כמו השמש.

אני מחכה כבר ליום הזה. אני חייבת להתגבר עליך. בסדר, יישארו שריטות וצלקות, אבל אני לא רוצה שזה ימשיך לחיות ולבעור בי ככה.

והכי אני רוצה לדעת, אם היית מתחיל את החיים שלך מההתחלה, היית בוחר להיות איתי שוב?

-

עובדת קשה, חיה, שורדת.

ב29 לחודש אני על מטוס לברצלונה ואין משהו שאני מחכה לו יותר מזה.