הנה אני, לא דומה לעצמי, לא דומה גם למה שהייתי

''אהבתו כואבת לי. גם זיכרונו.

כואב לי להיזכר בפניו. כואב לי לא לזכור אותן.

כואב לי לחשוב מה הוא עושה בכל רגע.

אתמול היינו צוות. השלמנו זה את זה. בלעדיו הייתי ריקה.

היום אני צריכה לתלוש אותו מהעור שלי, לשנוא אותו עד שאשכח אותו.

קודם לא ידעתי היכן הוא נמצא, היום אני לא יודעת מי הוא.

בעבר הכל היה נראה לי כמוהו. השקיעה, ריח של עצים, שוקולד, דיוידי, בשמים. הכל, הכל היה הוא. 

מה לעשות כדי לסלק אותו מכל דבר ודבר, מכל מחשבה? 

אצטרך לכעוס, לכעוס על כל זיכרון, על כל חוויה. 

אצטרך לכעוס על כל דבר שיזכיר לי אותו. 

לכעוס עד שאשנא אותו, ולשנוא אותו עד שאשכח אותו.''

יום יבוא ואני ממש אשנא את כמות הפוסטים שבזבזתי עליך

אבל לפחות ביום הזה הלב שלי יהיה שלם שוב.

בחיים לא היה לי טוב כמו שהיה לי כשהייתי איתך אבל באמת שזה לא שווה את הגיהנום של החודשיים האחרונים.

''כל הבולשיט הזה של 'עדיף לאהוב ולאבד'. אל תראו לי את גן העדן ואז תשרפו לי אותו מול העיניים.''

והיום הבנתי שאני פשוט לא שמחה יותר

רק לפעמים קצת פחות עצובה

וגם את זה אני כבר לא מצליחה להסתיר

מדהים אותי לפעמים כמה שברת אותי

לעזאזל

אני ממש מקווה שהרגישות יתר הזו היא ההורמונים המשתגעים של המחזור המתקרב כי אם לא, אני באמת אאבד את שפיות דעתי

14:32

כמה שעות אחרי הפוסט הזה וסימפל פלאן הוציאו שיר בשם I dont wanna be sad. הו הלהקה הזו נוצרה בדיוק בשבילי.

יהיה בסדר

מתישהו

כשאני אפסיק להתגעגע

הרגע הזה שיש בחמישי חתונה, וכולם הולכים, וחברה ואני בנינו שבועות על ללכת, לדפוק הופעה ולהנות כאילו אין מחר... ואז אני מגלה שהאקס מגיע עם החברה החדשה שלו. ולא אכפת לו שאני אהיה שם. אבל אתה יודע שאני סובלת, אז בשביל מה?... הרי אף אחד מכם לא בקשר עם הפלחיק, אז למה? אני כבר מעכשיו אוספת כוחות נפשיים להתמודד עם לראות אותך שוב אחרי קצת יותר מחודש. חודש נוראי, וכואב. ומילא לראות אותך, אבל לראות אותך איתה? איך אני אמורה לעמוד בזה ולהנות ולחייך באמת בלי קשר לכמות האלכוהול שאני אדחוף לעצמי? איך יהיה לך את האומץ לראות אותי בכלל אחרי כל מה שעשית לי, אחרי שלא היה לך את האומץ להתמודד עם הודעה טיפשית,שאתה יכול להתחבא מאחוריי המסך?.. 

די, אין לי כוח לזה

-

מחר עבודה ולסיים לקנות מתנות (למה זה כזה מסובך?!) , רביעי שחרור!!!!!! בערב נתן גושן, חמישי בבוקר עבודה ובערב החתונה. ממש מקווה לעבור את זה כמו שצריך, בלי סצנות מסרט אמריקאי (להרביץ לה,להרביץ לו, לצרוח עליו מול כולם, לברוח מהמקום בבכי, לשפוך עליהם את השתיה שלי....)

מחכה שזה יעבור.  אני אבכה אחרי בוודאות ואולי אז זה יסמל את הסיום. והפעם באמת. מיציתי את הסיפור שלנו. מעדיפה כבר לתת לעצמי להאמין שגם מה שחשבתי שכנה ואמיתי היה שקר. עם ההתנהגות שלך, אין לי סיבה להאמין אחרת.

...

אין מספיק אלכוהול בעולם בשביל להשכיח ממני את איך שץיכננתי שהסופש הזה ייראה בשבילנו, לכבודך

די נמאס לי

תחזור אליי