יום אחרון לחופש פורים שהיה קצר ביותר, אבל ממצה ברמות!
כן כן, בחודשים האחרונים ואפשר להגיד שאפילו קרוב לבערך שנה לא נגעתי באלכוהול.
פעם הוא היה חבר קרוב, הוא היה איתי בחוץ עם חברים סתם כי אין מה לעשות ,הוא היה איתי בזמנים קשים בתוך החדר, בבקבוק היפה הזה של ג'ק דניאלס ליד קבוצה של קוביות קרח שממתינות להתמזג איתו, לצד מוזיקאי מיוסר שכותב לא רע בכלל כשהוא תחת השפעתו של החבר הטוב, למען האמת היה איתי בכל פעם שנזדקקתי לו.
דרכינו נפרדו. כבר מזמן שלא פניתי אליו, לא שאלתי לשלומו, אפילו שלא הזכרתי את שמו ברבים!
בכל פעם שקצת נזכרתי בך, בכל פעם שהציפו אותי מחשבות על כמה שאת יפה, וכמה שאת כן, הוא עזר לי. הוא תמך בי. הוא היה הדבר היחידי שהצליח לעזור. וכבר מזמן שהוא לא מבצע את עבודתו כחבר.....
בשבוע האחרון חזרנו לקשר, אני והוא. לא בגלל הזכרונות, כלל וכלל, אלא בגלל שהחגיגות בעיצומן!
כן כן, בסילבסטר 2009 החלטתי שאני לא צריך אותו יותר. החלטתי שהוא לא חבר כזה טוב כמו שחשבתי, ומאז הפעמים שנפגשנו היו ספורות ומעטות, באירועים ושלל מקרים שסוג של "מצריכים" הרמת כוסית או שתיים....
הוא הרס אותי. הוא הביא אותי למצב שלא זיהיתי את עצמי, ופיקח היה מצב שכמעט ולא שררתי בו.
אני כבר לא אותו בנאדם. אז כן, לפני כמה ימים באותה מסיבה נזכרתי בך, ומיד לגמתי לי כמה כוסות והזיכרון נאבד בתוך התאים האפורים, נשכח לגמרי ונתן לי להנות ממסיבה מטורפת. אני תקוע בין לבין!
אני מנסה כל הזמן להביא את עצמי למצב בו אני תשוש ואין לי בכלל את הכוח להיזכר שהיה לי אותך. אז אני יוצא לריצה ארוכה כדי לקרוע את עצמי גופנית, ואני שותה את עצמי למוות כדי להבטיח שהתאים האפורים שלי לא יתנו לי להיזכר וכדי להיות קרוע מנטלית, וככה זה ממשיך עד לשכחה מוחלטת.
אני לא רוצה בזה יותר. אני נהנה מהחיים שלי וממשיך בהם.
ממשיך בחיי :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
