פרינדזנו אותי (מהמילה friend zone)

ואני קצת לא רוצה לספר לבנות מהמעונות כי או שהן רכלניות אחושילינג ואני לא כזה קרובה אליהן בשביל שזה ישאר בין 2-3 בנות ולא יתפשט לעוד 5 או שהאחרות פשוט יסתכלו עלי במבט של 'שוב בנים?' (כי הן עדיין לא מכירות אותי מספיק טוב). והחברה מהפקולטה שדי התקרבתי אליה בגללה פרינדזנו אותי אז לא. ולאחרים אני לא קרובה מספיק. 

והחברות מהבית כ"כ רחוקות ואני צריכה אותן לידי.

האירוניה היא שבהתחלה חשבתי שהוא נחמד וכן נראה טוב אבל לא שווה לחשוב על משהו כי הוא בטוח לא יסתכל עליי (חוסר בטחון כבר אמרתי?). שבוע שעבר כבר ממש התקרבנו אז הגעתי למסקנה שכן בא לי עליו. כמה חבל שבאמת הוא לא היה מסתכל עליי. קיבלתי הודעה אתמול שלו מציע שנלמד לבוחן ביחד ושאני אביא גם עוד מישהי (החברה שלי מהפקולטה). התרסקתי והייתי בסערת רגשות. היום בבוקר כשהתעוררתי הגעתי למסקנה שאני לא צריכה שוב לאבד חברה בגלל בנים וקנאה (בארכיון לפני ארבע וחצי שנים אם אני לא טועה).

אז אני מנסה לא להשוות את עצמי אליה (בינתיים לא הלך). וכמובן שהאקס שלה (שעכשיו הם בסטיז או משו) סיפר לי שהמון בנים מתחילים איתה.