| 12/2008
 The Pack
במשך החודשיים האחרונים אני מתוודה לכל בנאדם שלישי שאני מכיר שאני מאד
מאד מאד רוצה לצאת שוב ל"פאג" שמבחנתי מסווג כ"מועדון גייז הטוב"
(התיאטרון הוא הרע לצורך העניין - למרות שאף פעם לא הייתי שם אבל תמונה
אחת שווה אלף מילים). מאחר ואני מהקריות והפאג בת"א הבילוי הזה הוא על
גבול הבלתי-אפשרי. למה? אמא.
אמא
שלי (Inspector Gadget) שיכלה בפוטנציה להוציא סודות מדינה גם מחנה סנש
היא גם קונספירטורית בזמנה החופשי ונסיעה לת"א היא פרוייקט שקצת קשה לטייח
לפעמים, במיוחד כשמדובר בנסיעה ברכבת. האשה הזאת חיה על החקירות הקטנות
האלה שהיא מנהלת ואוהבת לעשות הצלבות מידע ובירורים, עצוב ופתאטי אבל יותר
מתוחכם מפרק של C.S.I.
לצורך העניין שחזור אמיתי של אירוע מהעבר:
אמא: שיר למה יש לך בוץ על הנעליים?
שיר: נסעתי בשדות מאחורי הבית ועצרתי ליד הקבר של בינגו וטאז (הכלבים ז"ל לבית דקר)
אמא: לא נכון
שיר: כן נכון
אמא: היית עם מישהו בשדות נכון?
שיר: מה?
אמא: נפגשת עם מישהו... בשדות... אני יודעת...
בפרק הבא של א.מ.א: שיר נפגש עם מישהו בים.
וככה זה נמשך כבר שנה, מאז שהיא יודעת. בתמונה: אני ובחור שהכרתי בשדות.
אז
אתמול כל התכניות תיקתקו בצורה מצויינת: גרא (פירוט בהמשך) בא, נדב (פירוט
בהמשך?) מביא אוטו ויוצאים ב22:20. כל מה שצריך לעשות זה להגיד שאני נוסע
עם איתי והבנים לפאב (פאב, פאג, זה שקר אם שיניתי אות אחת? ואת השם של
הבנאדם שמביא את האוטו?). אחרי התארגנות זריזה ופרידה חפוזה (אני שקרן
גרוע) יצאתי מהבית לכיוון האוטו של נדב וידעתי שאני לא באמת צריך להשתין
כי שתיתי הרבה היום, אני פשוט מתרגש.
מיד
אחרי שאספנו את אושרי זה היה סופי, אנחנו בדרך לפאג (למה כל-כך התקשיתי
להאמין?). יונתן (נו אתם יודעים, פירוט בהמשך) שלח לי הודעה בדרך "איפה
אתם? בדרך?" וצלצל אליי כשכבר היינו בת"א כדי לוודא שהגענו. אני לא מבין
אותו, הוא באמת חושב שאפשר להיות just friends?
בכל מקרה, החנינו
את האוטו בחניון מפוקפק ויצאנו לכיוון המועדון ואני מדגיש לכיוון כי עמדתי
40 דקות ובהיתי בהם משתכרים בחניה שמחוץ למועדון כשכל מה שאני רוצה זה
לתלוש לפרפרים האלה בבטן את הכנפיים כמו הילדים המוזרים האלה מבית ספר
יסודי שבסוף רוצחים את האמהות שלהם. אחרי ההמתנה המייגעת עמדנו בתור
למועדון והבנים נתנו תמורה לאלכוהול שהם כרגע שתו וגרמו לכל מי שבתור
להבין שהגענו, "אנחנו כאן ואנחנו מחפשים כל מה שסליזי", וזה כולל לשאול את
הסלקטור אם הוא "חובב~ביזאר24" או את הגבוה שמאחורינו בתור אם הוא
"גבוהבשרירי" או "הנעל האדומה".
כבר
בתור ראיתי את יונתן (אני מבטיח להקדיש פרק שלם לבנאדם מתישהו) ונכנסו
כולנו למועדון. כבר בצעד הראשון הבנתי למה לא הייתי בו שנה. החושך, הטחב,
העשן. גייסתי את שאריות האדרנלין מהכניסה כדי להסתובב קצת ולבחון מה קורה
סביבי אבל ברגע שראיתי כסא לא עמדתי בפיתוי והתיישבתי - הסימן הראשון לכך
שאני לא נהנה וגם לא אהנה. שעתיים העברתי ב: ישיבה, חשיבה, השקפה,
וחיפושים אחרי יונתן. כשהתייאשתי התיישבתי ליד גרא על אחד הרמקולים (אם
גרא היה מנה ב"גרג" בשלב הזה הוא היה נקרא "שיכור מאד", נדב התנה אוהבים
באוטו שלו ואושרי... רקד שיכור איפשהו).
 אני מימין
פתאום
ניגשה אליי מישהי וביקשה סיגריה, הסכמתי והצעתי לה אש. היא הציעה לי מים
ומכאן התגלגלה לה שיחה שעיקריה: היא יח"צנית לסבית מפורסמת, אני הומו
מדופרס, אני חתיך בעיניה, היא קנתה אותי". היא ביקשה ממני את הטלפון שלי
כדי שתוכל לדבר איתי ולהפגש איתי כשאני בת"א והסכמתי מיד, משהו בה קנה
אותי, האמנתי לה, למה שהיא שידרה (אתה תמים, פרש-מיט, טהור, אתה לא כמו כל
הביצה שכאן אתה משדר משהו אחר). יח"צנית או לא? מאותה נקודה היא לקחה אותי
לסיור במועדון (תוך כדי 20 עצירות בערך , הבחורה מבוקשת) עד שהגענו לספות
בחדר לאונג' והמשכנו לדבר. היא הכירה לי את חברים שלה ("תראו מה מצאתי!
נכון הוא מקסים?" - הרגשתי כמו גור) השאירה אותי עם אחד מהם והלכה לרקוד.
השיחה
שלי ושל הבחור הזה כללה את המשפטים הבאים "אז יש לך קעקוע אה?" "כן" "יש
לי 5 קעקועים בקנה" "מה?" "5 קעקועים בתכנון" "אה" "תראה את השומר מסך שלי
בפלאפון". מיד אחרי השיחה המרתקת קמתי והלכתי לחפש את החברים שלי בכל מקום
אפשרי, והפתעה הפתעה, הם כולם נעלמו...
לאן הם נעלמו? איך כל זה קשור ליונתן? והאם היח"צנית הלסבית תציל את היום? כל זה ועוד בפרק הבא...
ולג'ייסון דנינו הולט, אם אתה קורא את זה, באשר אתה, התכוונתי לחייך אלייך בחזרה, אני נשבע, אני עובר משהו, זה לא אתה זה אני...
| |
 A New Man
אז איפה היינו? לחיי התחלות חדשות?! אני
מיד אגיע לקטע שבו אנחנו מרימים כוסית אבל לפני זה אני חייב לשתף אתכם
בעובדה שלאחרונה גיליתי שאני מומין. מיד אחרי כתיבת ה"רשומה" (אין לזה שם
יותר מכוער) האחרונה הלכתי לישון וקמתי יממה אחר"כ, כלומר, היום בבוקר. את
רוב היום ביליתי בתחושה שאני בסרט מדע בדיוני וגנבו לי יום מהחיים, בצפייה
בכל הסדרות שלא יצא לי לראות ובנסיונות נואשים לתפוס את זוהר (טוב נו... 2
שיחות) כדי שנוכל ללכת לצלם קצת.
אחרי שגיליתי שהיא נוסעת לנתניה
(עד לרגע כתיבת שורות אלו אין לי מושג למה – לא העזתי לשאול, נתניה בכל
זאת) גיליתי שכולם עדיין ישנים או סתם מרוחים במיטה והמשכתי להעביר את
הזמן בשתייה מופרזת (פפסי-מקס) וגילוח הזקן (זוכרים איך נראיתי בכיתה י'?
אז לא השתניתי ממש). את שאר היום ביליתי בהמתנה שהזקן יצמח בחזרה, בשיחה
חפוזה עם חני שהגיעה להודו בשלום וכמו שזה נשמע נהנית מכל רגע ובנסיונות
לברר מה בדיוק אעשה הלילה.
כשהגיע הערב אכלנו ארוחת ערב אני,
המשפחה ואורי (אותו אמא שלי החליטה לאמץ מאז שההורים שלו נסעו להונגריה...
לשבוע). אחרי ארוחת הערב הטעימה (מינוס שניצל לא עשוי במיוחד) הגיעו 2
אופציות עיקריות לתעסוקה בערב:
א) דאנס-בר ליד משגב עם מרפסת כיפית, בר ומקום לרקוד (וזה ציטוט מדוייק של אורי).
ב) ללכת לאינסו עם גל וזוהר
מאחר
ואני בחור סולידי מטבעי (ובואו נודה בזה, לא רציתי להראות ללא הזקן),
בחרתי באופציה ב' והתארגנתי תוך 5 דקות כדי שאספיק לאסוף את גל.
אחרי
נסיעה רוויית Womanizer וריקה ממילים הגענו לאינסו, שם זוהר חיכתה לנו
לאחר שחזרה מהעסקים המפוקפקים שלה (משהו על בית חדש של מישהו ומשפחה
בנתניה, לא קונה את זה – אני עדיין חושב שזה קשור לזנות או סמים). גל ישבה
איתנו במשך חצי שעה עד שקראו לה להכנס לבר להתחיל משמרת. עכשיו ככה, הבר
היה מלא בברמנים כמו פדופילים מחוץ לגן ילדים ועדיין קראו לה להכנס (היא
הייתה standby) התאוריה שלנו גורסת שהם רצו להכניס קצת "רוח-חיה" לבר וגל
היא בדיוק המשב העדין שהם רצו.
אז מה קורה כששמים 2 חסרי ביטחון
פרנואידים לבד על בר אחד? הערב רק מתחיל. עכשיו כשגל הייתה בנקודה
אסטרטגית (ברמנית) יכולנו להרים לחיים (כלומר לחיי) ולחיי השחרור הקרב
ובא. מיד אחר"כ אני וזוהר התפנינו לקטעים הרגילים שלנו שכוללים: ריקודים,
זמזום שירים, אכילת סרטים, שתייה וניתוח מעמיק של הדרך בה גל מברמנת (לגל
יש את ההבעה הזאת שלה שהיא עושה מאז ומתמיד אבל תמיד זוהתה עוד בתיכון
בתור "הפרצוף של גל כשהיא מאחרת לשיעור תקשורת", הבעת חוסר-סיפוק מהמצב
הקיים. גל מכחישה את קיום ההבעה עד עצם היום הזה).
ובחזרה לצד השני
של הבר, תוך כדי שיחה עם זוהר, גיא הופיע עם הדייט שלו לערב תוך כדי שהוא
מצהיר "יש לי דייט, הוא בשירותים, שיעמם לי, הוא הדבר הראשון שמצאתי ולא
בא לי" אני וזוהר בחנו את המתולתל שבדיוק חזר מהשירותים וריחמנו עליו
בליבנו (וגם קצת צחקנו נו אני מודה) וראינו איך גיא מזמין שנדי ואיך גל
מסווה את הבקשה בתירוץ של "אופס, נפלו לי 2 דובדבנים לבירה שלך, מצטערת".
בתמונה: "אופס החליק לי אחד..."
איפשהו
באמצע אני וזוהר הרמנו עוד כוס והפעם לחיי התחלות חדשות ולחיי התקופה הזאת
שמתחילה בדיוק עכשיו. אז נכון, זוהר וגל סיימו עם הפסיכומטרי ולי הוא
עדיין אורב באיזושהי פינה חשוכה אבל עדיין, כולנו מרגישים שאנחנו על סף
משהו חדש.
מהכוסית ועד לאוטו הדרך הייתה קצרה כי אני כמעט נרדמתי
על הבר וזה בהחלט היה האות לסמן לגל להביא חשבון ולחזור הביתה. את הדרך
הביתה בילינו אני וזוהר בשירה בציבור (שרה'לה שרון מחווירה מקנאה) תוך כדי
האזנה לאותו שיר פעם אחרי פעם אחרי פעם. הורדתי את זוהר בבית (אני מוכן
להשבע שכשהיא נכנסה היא קראה ברכת הגומל כי נהגתי קצת מוזר) וחזרתי הביתה
בעצמי כדי לעדכן בכל מה שקרה ביומיים האחרונים.
אם לסכם את הערב
ואת איך שה"התחלה החדשה" נראתה עד עכשיו, הכל מצויין. שינה של 25 שעות כדי
לרוקן את הגוף מכל שריד לעבר, ארוחת ערב עם המשפחה פלוס ילד מאומץ אחד,
ובירה עם חברים שפשוט כיף להיות איתם בלי להרגיש איך עוברות 4 שעות. אז
לחיים, לחיי התחלות חדשות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Tazosh
