אז למה אני כותב בלוג?
פשוט מאד בגלל החשק החזק לכתוב, לשתף, להחשף.
|
| 12/2008
 A New Man
אז איפה היינו? לחיי התחלות חדשות?! אני
מיד אגיע לקטע שבו אנחנו מרימים כוסית אבל לפני זה אני חייב לשתף אתכם
בעובדה שלאחרונה גיליתי שאני מומין. מיד אחרי כתיבת ה"רשומה" (אין לזה שם
יותר מכוער) האחרונה הלכתי לישון וקמתי יממה אחר"כ, כלומר, היום בבוקר. את
רוב היום ביליתי בתחושה שאני בסרט מדע בדיוני וגנבו לי יום מהחיים, בצפייה
בכל הסדרות שלא יצא לי לראות ובנסיונות נואשים לתפוס את זוהר (טוב נו... 2
שיחות) כדי שנוכל ללכת לצלם קצת.
אחרי שגיליתי שהיא נוסעת לנתניה
(עד לרגע כתיבת שורות אלו אין לי מושג למה – לא העזתי לשאול, נתניה בכל
זאת) גיליתי שכולם עדיין ישנים או סתם מרוחים במיטה והמשכתי להעביר את
הזמן בשתייה מופרזת (פפסי-מקס) וגילוח הזקן (זוכרים איך נראיתי בכיתה י'?
אז לא השתניתי ממש). את שאר היום ביליתי בהמתנה שהזקן יצמח בחזרה, בשיחה
חפוזה עם חני שהגיעה להודו בשלום וכמו שזה נשמע נהנית מכל רגע ובנסיונות
לברר מה בדיוק אעשה הלילה.
כשהגיע הערב אכלנו ארוחת ערב אני,
המשפחה ואורי (אותו אמא שלי החליטה לאמץ מאז שההורים שלו נסעו להונגריה...
לשבוע). אחרי ארוחת הערב הטעימה (מינוס שניצל לא עשוי במיוחד) הגיעו 2
אופציות עיקריות לתעסוקה בערב:
א) דאנס-בר ליד משגב עם מרפסת כיפית, בר ומקום לרקוד (וזה ציטוט מדוייק של אורי).
ב) ללכת לאינסו עם גל וזוהר
מאחר
ואני בחור סולידי מטבעי (ובואו נודה בזה, לא רציתי להראות ללא הזקן),
בחרתי באופציה ב' והתארגנתי תוך 5 דקות כדי שאספיק לאסוף את גל.
אחרי
נסיעה רוויית Womanizer וריקה ממילים הגענו לאינסו, שם זוהר חיכתה לנו
לאחר שחזרה מהעסקים המפוקפקים שלה (משהו על בית חדש של מישהו ומשפחה
בנתניה, לא קונה את זה – אני עדיין חושב שזה קשור לזנות או סמים). גל ישבה
איתנו במשך חצי שעה עד שקראו לה להכנס לבר להתחיל משמרת. עכשיו ככה, הבר
היה מלא בברמנים כמו פדופילים מחוץ לגן ילדים ועדיין קראו לה להכנס (היא
הייתה standby) התאוריה שלנו גורסת שהם רצו להכניס קצת "רוח-חיה" לבר וגל
היא בדיוק המשב העדין שהם רצו.
אז מה קורה כששמים 2 חסרי ביטחון
פרנואידים לבד על בר אחד? הערב רק מתחיל. עכשיו כשגל הייתה בנקודה
אסטרטגית (ברמנית) יכולנו להרים לחיים (כלומר לחיי) ולחיי השחרור הקרב
ובא. מיד אחר"כ אני וזוהר התפנינו לקטעים הרגילים שלנו שכוללים: ריקודים,
זמזום שירים, אכילת סרטים, שתייה וניתוח מעמיק של הדרך בה גל מברמנת (לגל
יש את ההבעה הזאת שלה שהיא עושה מאז ומתמיד אבל תמיד זוהתה עוד בתיכון
בתור "הפרצוף של גל כשהיא מאחרת לשיעור תקשורת", הבעת חוסר-סיפוק מהמצב
הקיים. גל מכחישה את קיום ההבעה עד עצם היום הזה).
ובחזרה לצד השני
של הבר, תוך כדי שיחה עם זוהר, גיא הופיע עם הדייט שלו לערב תוך כדי שהוא
מצהיר "יש לי דייט, הוא בשירותים, שיעמם לי, הוא הדבר הראשון שמצאתי ולא
בא לי" אני וזוהר בחנו את המתולתל שבדיוק חזר מהשירותים וריחמנו עליו
בליבנו (וגם קצת צחקנו נו אני מודה) וראינו איך גיא מזמין שנדי ואיך גל
מסווה את הבקשה בתירוץ של "אופס, נפלו לי 2 דובדבנים לבירה שלך, מצטערת".
בתמונה: "אופס החליק לי אחד..."
איפשהו
באמצע אני וזוהר הרמנו עוד כוס והפעם לחיי התחלות חדשות ולחיי התקופה הזאת
שמתחילה בדיוק עכשיו. אז נכון, זוהר וגל סיימו עם הפסיכומטרי ולי הוא
עדיין אורב באיזושהי פינה חשוכה אבל עדיין, כולנו מרגישים שאנחנו על סף
משהו חדש.
מהכוסית ועד לאוטו הדרך הייתה קצרה כי אני כמעט נרדמתי
על הבר וזה בהחלט היה האות לסמן לגל להביא חשבון ולחזור הביתה. את הדרך
הביתה בילינו אני וזוהר בשירה בציבור (שרה'לה שרון מחווירה מקנאה) תוך כדי
האזנה לאותו שיר פעם אחרי פעם אחרי פעם. הורדתי את זוהר בבית (אני מוכן
להשבע שכשהיא נכנסה היא קראה ברכת הגומל כי נהגתי קצת מוזר) וחזרתי הביתה
בעצמי כדי לעדכן בכל מה שקרה ביומיים האחרונים.
אם לסכם את הערב
ואת איך שה"התחלה החדשה" נראתה עד עכשיו, הכל מצויין. שינה של 25 שעות כדי
לרוקן את הגוף מכל שריד לעבר, ארוחת ערב עם המשפחה פלוס ילד מאומץ אחד,
ובירה עם חברים שפשוט כיף להיות איתם בלי להרגיש איך עוברות 4 שעות. אז
לחיים, לחיי התחלות חדשות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Tazosh