מיתולוגיה פרטית

התינוקת שלי אומרת כמה פעמים ביום אבא-כה. בהתחלה חשבתי שהמשמעות היא "אבא הלכה" ותמיד אמרתי לה שאבא יבוא מחר. בעצם הייתי צריכה להגיד שאבא יבוא עוד כמה ימים, אבל נראה לי שהיא לא כל כך מבינה עדיין זמן. אז תמיד אני אומרת לה שאבא יבוא מחר, כאילו מנסה להניח את דעתה. אבל אני רואה שדעתה לא נחה, או שהיא לא מבינה מה אני רוצה. לפעמים היא אומרת אבאכה כתלונה, בעיקר כשהיא לא מרוצה ממני. לפעמים היא אומרת את זה בעצב ולפעמים סתם מסמנת לעצמה איזו עובדה. 

אתמול בערב הבנתי שאבאכה זה לא משפט קצר, אלא תיאור של החוויה שלה כשמישהו או משהו לא נמצא. אבאכה זו מילה שמתארת פרידות, אובדנים ובדידות כי לפעמים כשהיא רק איתי היא קצת נחנקת והייתה רוצה שעוד מישהו יהיה כאן, מישהו שהוא לא אני, אבא למשל. 

הפתיחה והסגירה של ישראבלוג מראים לי שהעולם עוד לא החליט האם לבלוגים יש מקום בתוכו. מחשבות מהסוג שתיעדתי כאן לא מתאימות לרשתות החברתיות, כי זה לא חלק מפעילות שיווק עצמית ולא בדיחה קצרה. אולי המחשבה הזאת גם לא יכולה לעניין אף אחד, אבל אם אני לא אכתוב אותה אני אשכח אותה ועכשיו כשכתבתי אותה היא תהיה איפשהו ואני אוכל להתרגש או להיות מובכת מכך שחשבתי ואחר כך תיעדתי אותה.