הכרנו בערך לפני אבעה חודשים, נהינו ידידים טובים כאלה - מה שלא קורה לי עם כל אחד.

סיפרתי לך את הדברים הכי אישיים שלי וכמובן שעזרת לי, והרבה.

אני חושבת שגמאני עזרתי לך בכמה דברים.

אני כבר ראיתי בנו יותר מידידים טובים למרות שלא נפגשנו, קבענו להיפגש אבל בגלל אמא שלי לא יכולתי ואני לא צריכה להגיד שאני רציתי ממש ממש ממש לפגוש אותך! אבל לפי הדיבור שלך זה נראה לי כאילו זה לא ממש הזיז לך..

המשכתי לדבר איתך והבנתי שאתה בכלל מעוניין בילדה אחרת והבנתי שכנראה זאת רק אני שהרגשתי ככה, שחשבתי ככה וכל זה..

התחלתי ממש ממש לרצות אותך.

ביום חמישי, יומיים אחרי שאנחנו היינו אמורים להיפגש, ניפגשת עם חברה שלך שאז היא עדיין לא הייתה חברה שלך, קרה מה שקרה ונהייתם חברים.

אז אם אתה עדיין שואל את עצמך מי זה הידיד הטוב הזה שאני הרגשתי שהתאהבתי בו, אז זה אתה. דימה.

אין עכשיו מה לתקן, ואולי עשיתי את זה יותר מידי דרמתי, אבל ככה אני מרגישה.

אני לא מנסה להפריד אותך מחברה שלך, כאילו תחייה איתה עד 120, כבר לא אכפת לי.

אם רק היית שם לב לפרטים הכי קטנים, היית מבין בזמן.

אפשר להגיד שנתת לי עוד סיבה להתאבד, כבר ניסיתי ביום חמישי ובכיתי המון המון אבל חפיף..

אפשר להגיד שה-I LOVE YOU, כתוב עליך..