לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בסוף יהיה טוב...


"יהיה לנו טוב, יהיה לנו טוב, אם רק נישא תפילה קטנה אל השמים.."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2010    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2010

"סיטואציה עלובה ושנינו באמצע.."


"הוא לא עושה כלום.."

- "כן, מתה על אלה שאומרים את זה.."

"אבל הוא באמת לא עושה כלום"

- "אז למה למען ה' יש לו את הדבר הגדול הזה על הפה?" חששתי

"אה זה? כי חייבו אותנו בבית משפט"

-"אתה צוחק עלי נכון?"

"ברור" הוא קרץ "תרגיעי, הוא באמת לא עושה כלום.."

 

הייתי זזה כבר מזמן אילולא חסם את דרכי כלב אימתני שאיים לטרוף לי את הרגל כל רגע וגרם לי לעמוד באמצע הרחוב משותקת.

 

"תראי" הוא התכופף אליו "הוא באמת חמוד"

- "חמוד חמוד אבל רחוק ממני.." מילמלתי לעברו

הוא המשיך ללטף את הכלב כאילו הם לא ראו אחד את השני כבר שבוע.

חמוד, חשבתי. לא הכלב כמובן, הוא.

-"אתה ממש אוהב אותו אה?" תהיתי קצת בקול, עדיין מנסה להבין איך אפשר לאהוב כלב כזה מפחיד.

הוא התרומם פתאום, נעמד מולי ושתק

"כן.." הוא נאנח "צריך להעניק אהבה למישהו..ואם אין מישהו לפחות יש כלב.."

היה לו פתאום חיוך מסכן על הפנים,קצת נבוך. ראו עליו שהוא שקע במחשבות.

-"לא התכוונתי.." גימגמתי לי

"זה בסדר...פשוט נושא רגיש מידי"

-"למה?"

"את ישירה את יודעת?"

-"כן, יותר מידי.."

"זה דוקא טוב...הלוואי ואני הייתי אומר כל מה שאני חושב, אולי הייתי במקום אחר היום.." ספק אם הוא דיבר איתי או דיבר לעצמו "רוצה להעביר לי קורס מזורז בישירות?"

הוא הסתכל עלי פתאום והיו לו את העיניים הכי עמוקות שראיתי,עצובות כ"כ אבל מצד שני מלאות בשמחה וחיות.

היה בו משהו כובש.

קצת ילדותי, קצת רציני, קצת שובב, קצת ספונטני, קצת חושב, קצת רגיש, קצת עצור וקצת זורם.

-"אני לא עושה את זה בכוונה, זה יוצא לי טבעי..ובכלל, בד"כ שניה אח"כ אני כבר מתחרטת".

"גם אני מתחרט. אבל אני מתחרט אחר-כך כשאני חושב שיכולתי להגיד דברים בצורה שונה או שיכולתי להגיד דברים שלא אמרתי.."

-"אתה לא נראה ביישן.." אמרתי.

"איך נראה ביישן..?" הוא הסתכל עלי במבט נבוך.

ואני, מתחילה לענות לו איך בתאוריה שלי אמור להיראות ביישן אבל הוא מקבל הודעה ומסתגר שוב.נכבה.

"אני חייב לזוז" הוא טוען ומושך את היצור האמתני איתו.

אני לא מספיקה להיפרד והם כבר רצים, הרחק ממני..

כלב גדול וילד מגודל.

באותו קצב, כאילו כל החיים הם התאמנו על זה.

 

 

מעניין מה יש לו...למה כ"כ רע לו בחיים? הוא נראה כמו אחד שיכול להשיג הכל..

תמיד ידעתי שאני חייבת ללמוד אנתרופולגיה. לדעת לחקור את האנשים שמולי. זה אחד הדברים שיותר מרתקים אותי.

ואני צועדת הביתה, מהורהרת קימעא.

מרחוק קולטת משהו על הרצפה, מתקדמת לכיוונו ומרימה.

מתמונת המסך בוהה בי הכלב המפחיד שלו. בטח נפל לו תוך כדי הריצה.

זה אומר שאנחנו עוד נפגש שוב,אני מחייכת לעצמי.

אנחנו עוד ניפגש...

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 18/7/2010 15:57  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

מין: נקבה




616
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , דת , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטוב בסדר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טוב בסדר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)