הציורים של ויולט || סיפור בהמשכים

פרק 1 : ויולט

על ויולט , על משפחתה , על חברותיה , והתחלת הסיפור הכואב.

ויולט הייתה ילדה מיוחדת.

היא אהבה להנות , איפור , בובות.. כמו כל ילדה אחרת בגילה.

והיא גם מאוד מאוד אהבה לצייר. כל בוקר היא הייתה מציירת ציור חדש , אחר לגמרי.

לא היו לה אחים ואחיות. היא הייתה בת יחידה.

היו לה מעט חברות [ נחזור אליהן בהמשך ] , היא לא הייתה הכי מקובלת בכיתה , אבל היא אף פעם לא התלוננה על זה.

כשהייתה קטנה , היא הייתה אומרת המון שטויות כמו : "פינדווין קורציה" או "טופטופטופטופטופ" וכדומה.. היא הייתה נהנת ומחייכת תמיד.

היא כמעט ולא הייתה חולה. היא הייתה ילדה מאוד מאוד בריאה.

היו לה שני הורים אוהבים : רונה וגד , או גדי.

גדי היה מציל בבריכה , והיה מרויח מספיק , ואפילו יותר. רונה הייתה עובדת בצימרים , והייתה מרוויחה גם מספיק.

היה להם בית לא גדול ולא קטן , שכשנכנסים אליו , ישר הגוף מתחמם והחיוך עולה על הפנים.

אם הייתם מכירים את משפחת מדיסון , הייתם יודעים על מה אני מדבר.

כמו שאמרתי , חזרנו אל החברות של ויולט. היו לה מס' חברות , אבל החברות הטובות ביותר שלה היו : דרור , שהייתה ילדה מצחיקה , ג'ינג'ית עם נמשים . היא הייתה אוהבת מאוד בובות , אבל גם מכוניות ומשחקי מחשב אלימים , וכך היא הייתה מתחברת גם לבנות וגם לבנים.

עוד חברה היא טניה , שהיא הייתה עולה מרוסיה , אבל לא ידעה הרבה מילים ברוסית. היא הייתה די מקובלת , כולם אהבו אותה , אבל היא לא אהבה שכולם תמיד איתה , ובגלל זה החברה הטובה שלה היא ויולט.

ונשארה עוד חברה אחת טובה , שהיא הייתה החברה הכי הכי טובה של ויולט : ורוניקה , שאהבה בדיוק את הדברים שויולט אוהבת , חשבה על מה שויולט חושבת , והייתה החברה הטובה ביותר של ויולט.

ויולט הייתה לא נמוכה ולא גבוהה , די רזה , עם שיער חום כהה ועיניים בצבע ירוק , שמהן – אפשר להטפנט. פעם הציעו לויולט לדגמן בשביל חנות תינוקות הנקראת "גילה רך" [ בגלל שהבת של מי שהמציאה את החנות ,קראו גילה ] , אבל היא לא הסכימה , ובמקומה הציעה את דרור , הג'ינג'ית עם הנשמים , והם קיבלו אותה . חודש , בערך , אחרי שהתפרסמה דרור , החנות פשטה רגל , ובמקומה נפתח מקדולנדס חדש..

הייתה ילדה שלא אהבה את ויולט , אבל לויולט לא היה אכפת . קראו לה שיר-נוף , והיא הייתה בלונדינית עם עיניים כחולות , קשת ורודה וכתר קטן מעל. ממש "בובה". היא חשבה שויולט היא סתם רוצה תשומת לב , ובגלל זה אין לה הרבה חברות. יש עוד הרבה סיפורים על ויולט , ואלי אוציא סיפור אחר , נפרד , על הסיפורים המשעשעים עליה , אבל זה סיפור אחר , עצוב..

בגיל 10 הכל התחיל .  היא הייתה ממלמלת מתוך שינה , ובבוקר שאחרי זה , כמו תמיד , ציירה ציור על דף לבן. אף אחד לא ידע איפה היא החביאה את הציורים , חוץ מחברותיה הטובות , דרור טניה וורוניקה. בוקר אחד היא מלמלה באמצע הלילה , אבל הפעם זה היה קצת יותר חזק , והעיר את הוריה. הם ידעו שאור להעיר אותה , כי אז היא תבהל מאוד [ ככה הם קראו באינטרנט על ילדים שמדברים מתוך שינה ] . היא מלמלה מילים כמו " תאט " ו " תאונה ".

הוריה חזרו לישון . חצי שעה אחרי זה היא נכנסה לחדר של אמא ואבא שלה.

"אמא" , לחשה, "קר לי".. רונה , אמה , קמה לראות מה קרה. היא הרגישה את המצח של ויולט.

הוא היה מאוד חם. היא לקחה מד חום ואמרה לויולט : "פתחי פה גדול ואני אשים לך את המדחום מתחת ללשון". ויולט לא הייתה רגילה לדברים מהסוג הזה , כי היא כמעט ולא הייתה חולה אף פעם.

המדחום צפצף. על המדחום הופיעה ספרה גדולה של 40.6.

"בואי , אני אתן לך תה לימון עם דבש , אולי זה יעזור".

"בסדר, אבל לפני זה, צריכה לשירותים"

היא נכנסה לתא השירותים. בינתיים רונה עשתה מה שביכולתה בשביל לעזור לה , במשפחה שלהם הם לא היו כל כך חולים , ולכן לא היו יודעים מה לעשות. בפעם הראשונה שויולט הייתה מצוננת , הם התקשרו אחרי האפצ'י הראשון למד"א , ומד"א הגיעו וכעסו על המשפחה , שבגלל כזאת שטות לא לוקחים ילדה לבית חולים.

התה של ויולט היה מוכן. רונה קראה לה , אך ויולט לא ענתה.

היא קראה לה שוב , בתקווה שתענה , אבל לא ענתה. היא הלכה לכיוון השירותים ודפקה בדלת. "ויולט , תעני לי, את שם?" שאלה האם , שכבר הייתה די מודאגת.

האמא פרצה את הדלת , ונחשכו עיניה. היא ראתה את ביתה, מחוסרת הכרה עם כיווה על המצח. היא נבהלה מאוד , והתחילה לאבד שליטה על מעשייה. "גד!!" היא זעקה.

האבא התעורר , והלך לכיוונה של אשתו. הוא היה בטוח שאולי בשירותים יש איזה שהוא ג'וק , ולא משהו רציני. הוא הגיע וראה א המראה הנורא.

"מה קרה לה ?!"

"היא מחוסרת הכרה !"

"שמתי לב , אבל איך זה קרה לה ?"

"אני לא יודעת !"

"איך את לא יודעת?!"

"אני לא יודעת !" אמרה האם המסכנה.

"היא נכנסה לשירותים , אני פתחתי את הדלת וזה מה שראיתי !!"

"קרה משהו לפני זה?"

"כן !!! היא הרגישה שקר לה , והכנתי לה תה , אבל היא הלכה לשירותים. בינתיים התה היה מוכן וקראתי לה והיא לא ענתה ואני נבהלתי ופתחתי את הדלת ו"..

לא היה לה יותר אויר. היא התיישבה על הספה ובכתה. כנראה שמלחץ , מעצב , מפחד , ומאכזבה. אכזה שלא ידעה מה לעשות.

"תתקשרי למגן דוד אדום!!"

"נכון !!" היא אמרה "מה המספר שלהם?"

"101 , אני חושב"

האם , בלחץ , התקשרה אל מגן דוד אדום. כשענו לה , היא נלחצה ואמרה דברים לא מובנים.

האב לקח את הטלפון ואמר הרבה כן , כן , הילדה שלי חולה , היא מחוסרת הכרה..

ואז הוא אמר רח' גמליאל , שד' האלון , 17 , דירה 11.

מד"א הגיעו במהירות האפשרית ושמו את הילדה על אלונקה , ומכאן..

הסיפור התחיל.