לשגרת היום יום בלעדיך אפשר לומר שהתרגלתי .. לא שטוב לי אבל השלמתי עם זה. זה סופ"ש ראשון בלעדייך וקצת שכחתי מה זה אומר להיות הילה בלי יותם. בלי לשים לב כל דבר שאני עושה אני עושה איתך . יוצאת , אוכלת , ישנה , מתקלחת .. זה קצת מפחיד כשחושבים על זה . כבר כמעט ואין רק הילה . הסופ"ש הזה היה לי כ"כ קשה ! לא יצאתי אתמול הייתי בדיכאון מוחלט .. אשכרה ישנתי 12 שעות .. כל מה שאני זוכרת מעצמי בזמן האחרון זה שאני ישנה . כל מי שמכיר אותי יודע שבשבילי שינה זה בכלל לא שיקול וזה לא משנה כי זה פשוט בזבוז זמן ועכשיו כל מה שאני רוצה זה שיעבור כבר הזמן אז אני הולכת לישון . שכחתי איך לחיות בשביל עצמי . כבר אין לי תחביבים שהם רק שלי , בקושי יש לי חברים שהם רק שלי . 

בדיוק בגלל זה לא היה לי עם מי לצאת אתמול למשל .. לכל אחד יש את החבורה שלו ולי כבר אין את זה ממזמן .. זה היה ככה גם לפני יותם וכשהוא הגיע אז הכל נהיה פשוט יותר .. כי לא היה אכפת לי גם להיות רק איתו בשישי בערב או לאורך כל הסופ"ש ועכשיו כשהוא לא כאן פתאום יש לי מלא זמן פנוי ..

אני כבר לא מדברת עם המשפחה שלי אני מרגישה ממש רחוקה מהם . קשה לסגור את הפער עכשיו .. אבל כשקלטתי את זה סוף סוף אולי זה ישתנה . הם היו צריכים להביא לי כאפה כדי שאני אבין סוף סוף מה הם מרגישים . כל התסכול שלי יוצא עליהם . אני לוקחת אותם כמובן מאליו וזה לא פייר וגם לא נכון .. 

אין לי כבר חבורה משלי אבל אני מקווה שזה ישתנה בקרוב ויבוא בעצמו . אני מתארת לעצמי שאם אני אחפש בכוח זה יכשל אבל אני כן אנסה דברים חדשים ולא אוותר לעצמי וסתם אשב בבית כי זה בטוח לא יביא אותי לשום מקום ... גם אם זה אומר לחזור לצאת לפעמים רק עם עמית ורז . גם אם זה אומר לצאת עם גל והשאר שאני פחות מחוברת אליהן .. מי יודע אולי זה יהיה שונה עכשיו . גם אם זה אומר לצאת עם חברים מהמכינה וחברים שלהם אולי זה ילך .. 

אני צריכה לחזור לתחביבים שלי . לחזור לעשות ספורט , לחזור לצייר, אולי אפילו לרקוד , למצוא מסגרת התנדבות , להפגש עם חברים במשך השבוע, לקרוא .. כ"כ הרבה דברים שכמעט הספקתי לשכוח שהיו קיימים בחיים שלי . כל שניה שאני נמצאת בה לבד מכניסה אותי למצב רוח רע .. אפילו רע מאד וזה סתם מוגזם ולא הגיוני . אני חייבת לחיות בשביל עצמי ולא בשביל מישהו אחר .

מה יהיה אם יום אחד נפרד ? אני אפול כ"כ חזק ואהיה כ"כ לבד .. כי אני מרחיקה את כולם ממני .. או לפחות לא מתאמצת לשמור אותם קרוב .

מדהים איך השנים חולפות בכזאת מהירות . לפני חצי שנה החיים שלי נראו לגמרי אחרת . זה היה החודש האחרון של המכינה , התקופה הטובה בחיי . קשה לי להאמין שאני כבר 3 וחצי חודשים בצבא . איזה מן חיילת רציתי להיות ? מההכי טובות . אני יכולה להגיד את זה בלי לחשוב פעמיים . ומה אני באמת ? קשה לי להגדיר . עברתי טירונות , קורס ונכנסתי לסדיר לפני שלושה שבועות . הייתי בטוחה שהטירונות תהיה רק צחוקים . שאני לא אפסיק להינות ואשמש דוגמא לכולן . זה מה שרציתי להיות .. מה שבאמת קרה זה שלא הפסקתי להתבכיין כמו ילדה בת 3 . ועל מה ? על כלום תכלס ... לא עשינו כלום כל היום . כשאני חושבת על זה זה בדיוק מה שהתבכיינתי בגללו . הרגשתי שום דבר , חסרת תועלת .. שאני מבזבזת את הזמן שלי במקום לעשות דברים שאני אוהבת , שאני טובה בהם , במקום להיות עם האנשים שאני רוצה (בעיקר יותם..) . שטות . למה אני לא יכולה לקחת דברים ביותר קלות ?!

ואז הגיע הקורס . הקורס היה ההפך מהטירונות .. אם שם לא עשינו כלום אז בקורס עשינו יותר מידי . לא חשבתי שקיים עומס יותר מהמכינה . האמת היא שהעומס היה בעיקר נפשי . נראה לי שזאת גם הייתה המטרה שלו . אכזבתי את עצמי . במקום לנצל את כל היתרונות שלי , את כל מה שלמדתי בשנה החולפת , כל מה שחיזקתי בעצמי חזרתי כ"כ הרבה אחורה . למקום בו אני לא באמת מאמינה בעצמי .. לחוסר יצירתיות .. לחומה הזאת שעומדת מולי ובמקום לשבור אותה אני מסתובבת והולכת . הייתי יכולה להיות הרבה יותר טובה . 

כשחושבים על זה .. בחרתי בבחירה הקשה . חזרתי לעשות את אותן הטעויות . אני לא סופרמן !! מה חשבתי לעצמי .. התפקיד הזה קשה לי . מאד . הוא אולי מאתגר ומעניין אבל במקום בו אני לא הכי טובה אני נובלת .. ועכשיו אני לא נותנת לעצמי לנבול אבל אני דועכת לאט לאט . אני יודעת שזאת התקופה הכי משביזה .. חפיפה  זה לא כיף לאף אחד בדובר צהל לפי מה שהבנתי . ואני שם בסך הכל שלושה שבועות ביניהם שבוע וחצי של מבצע 'עמוד ענן' שהקפיא את החפיפה שלנו . 

החלק שהכי קשה לי זה היומיות .. לראות כל יום בית ולהרגיש כל יום כמה אני לבד . כמה הוא בצבא וכמה אני פה . יש משהו טוב בלהיות בבית כל יום .. עד כמה שהיום יהיה נורא הוא יגמר בשלב מסוים ואני אוכל לישון במיטה שלי , יהיו לי כמה שעות במרחב הפרטי והמוגן שלי . מצד שני השבוע לא עובר . כשסופרים לפי שעות ומתי היום יגמר ולא לפי ימים ומתי השבוע יגמר זה עובר כ"ככככ לאט .... 

לא יודעת .. כנראה שאני צריכה להתרגל לשינוי הזה . הקפיצה למים עוד לא הגיעה . כשאני אקבל חיל משלי , אצטרך לרדת לשטח לבד , לספק את הסחורה אז נראה . אני חושבת שהיום המפחיד בחיי יהיה לרדת לבד לשטח .. 

כל מה שהאמנתי בו מתפרק לי . קצונה היתה ערך עליון מבחינתי ואיפה זה עומד עכשיו ?! טוב אולי אני ממהרת לקפוץ קדימה .. תמיד הייתי כזאת . 

אני כ"כ חלשה . אפילו 24 שעות לא עברו מאז שהלכת ואני כבר מתה מגעגועים . איך אני אחזיק שבועיים ככה ? איך אני אחזיק שלושה וארבעה ? אני מקווה שמתרגלים לזה מתישהו . אני מקווה שאני אמצא חיים . אני בעיקר מקווה למצוא סיפוק . סיפוק זאת המילה שחיפשתי . אני לא יכולה להמשיך להסתובב בהרגשה שאני שורפת כ"כ הרבה שעות ביום בלי לעשות כלום . ימים ושבועות עוברים ואני מרגישה מיותרת . 

אני כ"כ אוהבת אותך . כמעט 9 חודשים ביחד . שינית לי את החיים .. עברת איתי את הרגעים הכי חשובים . כמה מזל יש לי שאתה נמצא בחיים שלי