או-ווה

שנים.. מה קורה פה בישראבלוג? מה זה העמוד עריכה הזה? אני פרימטיבית הלו תחזירו לי את העמוד הרגיל.

אז מכל מיני סיבות באתי לסיבוב פה.. את השם משתמש והסימסא מי זוכר, אבל אחרי מאמצים רבים לפענח מה היה המייל שלי ומה השם בלוג ובלה בלה הצלחתי, דבקות במטרה זה פה בייבי.

אז הפוסט האחרון פה [שיאללה, פוסט] היה ממש מזמן, אני עצלה מדי בשביל לפתוח כרטיסייה נוספת לבדוק, אבל זה היה מזמן, בכל מקרה עברתי פוסטים עד לאיזה 2008.

מצחיק להסתכל אחורה, האמת שלא מצחיק, בעיקר כואב

אני רואה פה ילדה שהיא בעצם בכלל לא ילדה, נערה שחשבה שהיא מבולבלת. ילדה בודדה ומסכנה, ילדה שאני זוכרת כל רגש שהיא חוותה, והאמת שהיא הצליחה להעביר את זה יפה מאוד. ילדה שהייתה במצב קשה מאוד, ועברה את זה, ילדה שאני כל כך גאה בה. ילדה מוצלחת חזקה שורדת שאפתנית שגם אם זה לא נראה ככה יודעת מה היא רוצה, ודובקת בזה, ילדה מוכשרת ובוגרת בקנה מידה לא נורמלי. זה כישרון זה לא ילדה

אני כל כך גאה בה, בי.

להיות פה גורם לי להעריך את עצמי כל כך הרבה, לראות את התהליכים שעברתי, להתחבר למי שהייתי ולרצות לתת לה את החיבוק הכי בגדול בעולם, לראות פוסטים של ילדה שטובעת כולה ברחמים עצמיים, שצר לי להגיד אבל כל כך מוצדקים..

תקופה חרא עברה עליי פה, וראיתי רק את הרע והשחור אבל לבוא ולהסתכל אחורה? וואו יפה פה, נקי כאן. ורוד כזה עיצוב יפה לאללה, אהבתי. כתיבות יפות, דווקא מה שלא אהבתי קודם

כל מיני שירים זבלים שכתבתי בשנייה שכתבתי את הפוסט רק כי רציתי לשחרר.. אני מבינה היום את הפתטיות אבל זוכרת בלב את הגאווה ההיא כשאיזה מישהו כותב לי "וואו אהבתי תפוסט את כותבת מדהים! D: שבת שלום ואת מוזמנת! >< ^^ P= XD " סופרת את התגובות ויושבת ועושה רעננים, כל כך צמאה לתשומת לב, לאיזשהו רגש שייכות. החיים הלא-וירטואליים, האמיתיים של הילדה ההיא היו בזבל, פי מאה ממה שבכלל קלטתי אז, וכמו שכל בן אדם מחפש יותר מכל את תחושת השייכות, גם היא חיפשה את זה, ולפעמים מצאה, על ידי התחפשות למישהי שהיא לא. הילדה הזאת עדיין בי, כן? לא להתייפיף ולעוף על עצמי יותר מדי, אבל מתונה יותר, בוגרת יותר בקטע אחר- יותר זורם יותר חי.

היא הייתה מתה, לא חיה מבפנים לא מבחוץ ולא בטיח. מתה.

ואני שמחה שעברתי את זה, גאה בה נורא. אני מקווה שהתהליך שהיא עברה כדי להגיע ולהיות אני ימשיך ויכפיל את עצמו, מגיע לי, היום אני יודעת יותר מתמיד

אני לא אחתום אור כמו שנהגתי, כי זה היה אור לבד, גדול ובשורה ריקה-

אור- קצר לבד שחור ממש כמו הילדה ההיא שהייתה לבד ודכאונית כל כך, זאת לא אני של היום, גם לא ברגעים הכי קשים שלי.

מעניין אם האור ההיא הייתה גאה לראות למי היא נהפכה, היי אור ההיא, את גאה? כי אני נורא גאה בך, את גדולה. ורק תדעי שיצאת מהחרא הזה כמו גיבורה, את מהממת !! אני הכי שמחה בשבילך, בשבילי.. בשבילנו. זה הכל את, הכל את עשית, במו ידייך ראשך. שינוי אופן המחשבה שלך, את ענקית, את יכולה על כולם.. רק תאמיני בעצמך.. בי. החיים יפים ואת יודעת את זה, אני יודעת את זה. יהיה טוב, יהיה הכי טוב, יהיה לך הכל