טוב, לא יודעת... לא כתבתי פה כמעט חודשיים, ואני דיי מתגעגעת, האמת.
כמובן שאני לא אכתוב פה כמו שהייתי כותבת פעם - בדיוק מאותה סיבה שהבלוג היה
פרטי בחודשיים האחרונים. אבל החלטתי להחזיר אותו למצב ה"רגיל" שלו. [:
הממממ היום יום הזכרון לשואה ולגבורה... אני לא ממש יודעת מה לכתוב על זה,
כי אף אחד מהמשפחה שלי לא היה מעולם ולא נרצח בשואה.
אבל כיהודייה, אני כן מרגישה מחוברת לשואה. זהו יום בו אני חושבת שכל היהודים
בעולם מרגישים קצת יותר מחוברים אחד לשני. אבל חבל שזה רק בימים כאלה, לא?
בכל מקרה, אני טסה לפולין בסוף החופש, עם בערך חצי מהשכבה שלי.
אני מתארת לעצמי שזה יהיה קשה. ואם לי יהיה קשה, שאף אחד מהמשפחה שלי לא
חווה את הזעוות האלה, אני מתארת לעצמי כמה קשה יהיה לאלה שכן קשורים לזה.
אני נוסעת כדי ללמוד יותר, כדי לדעת יותר, כדי להבין, כדי לראות שזה היה באמת.
פשוט כי... קצת קשה לתאר שאנשים יכלו להיות כל-כך אכזריים, אתם יודעים?
אבל אני בעיקר נוסעת כדי להתחבר, כי אני יודעת שאני חייבת, בתור יהודייה.
ולמרות שנושא השואה לא מוכר לי מהבית, אני כן רוצה להיות חלק מזה [למרות שאני
ממש אסירת תודה שאף אחד מאצלי לא היה שם], כי זה חלק ההסטוריה של העם שלי.
אז תזכרו אותם, כן? תזכרו את כל כולם... את כל ה-6 מיליון יהודים שנרצחו.
ואתם יודעים משהו? לא רק את ה-6 מיליון יהודים. תזכרו את כולם, את כל מי שהמפלצות
האלה רצחו בדם קר בשואה. כדי שדבר כזה בכלל לא יהיה קרוב לחזור על עצמו.
פרח - יהודה פוליקר
שם, בעפר ותכלת,
חלקת שלום קטנה.
נומי, פרח, נומי...
נומי, ילדה קטנה.
את החיים לקחו לך,
הו, מלחמות קדושות.
מלאכים בכו לך,
בעיניים יבשות.
את חיוכך, תינוקת,
קברו באדמה.
איך צומח שקט,
מתוך המהומה?
מי שלחץ על ההדק,
דם את ליבו מכתים.
במלחמות לצדק,
גם ילדים מתים.
את החיים לקחו לך,
הו, מלחמות קדושות.
מלאכים בכו לך,
בעיניים יבשות.
שם, בעפר ותכלת,
חלקת שלום ישנה.
נומי, פרח, נומי...
נומי, ילדה קטנה.
את החיים לקחו לך,
הו, מלחמות קדושות.
מלאכים בכו לך,
בעיניים יבשות.
בחלומך ברוח,
חרוז למנגינה.
נומי, פרח, נומי...
נומי, ילדה קטנה.
נזכור את כולם! 6 מיליון יהודים... ועוד הרבה אחרים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
