זה דבר נורא
כשאתה מרגיש שלא אוהבים אותך, שאין לך הרבה חברים
בתיכון הרגשתי דחוייה חברתית..
האמת שאף פעם לא הייתי מקובלת, לא ביסודי, לא בחטיבה ולא בתיכון
בנים לא הסתכלו עלי יותר מידי, ובתיכון כשרבתי עם החברה הכי קרובה אלי מצאתי את עצמי נודדת לבד במסדרונות בהפסקות
הרגשתי מוזרה, הרגשתי לא שייכת ושמשהו בי מעצבן או לא בסדר
אנשים לא שמו עלי כל כך, לא היו נחמדים, עקצו אותי..
אני לא אוהבת לדבר על תקופת התיכון
אני לא רוצה שיתרחקו ממני או יחשבו שאני מוזרה
אני תמיד מקנאה בבנות שיש להן ידידים או שיש להן קבוצה גדולה
כי לי לא היה את זה
וככה זה.. נשאר בי כתם
פחד כזה
או הרגשה כזאת שאני לא מספיק טובה
ובעצם כל התקופה של הצבא זו תקופה שמשקמת אותי
פתאום אוהבים אותי, פתאום באמת מכירים אותי
הייתי רוצה להמשיך לכתוב ויש לי עוד מלא.. אבל אין לי כוח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
