אני חושבת שראיתי יותר מידי סרטים בחיים שלי
מאכילים אותנו מגיל קטן. סרטי דיסני עם הנסיך שירדוף אחרינו
פעם חשבתי שלהיות מכוערת או שמנה זאת קללה. כשהייתי בכיתה ו' הסתפרתי קצר ונראתי כמו בן. לא הספיק זה שהתלבשתי כמו בן, טי שרד שחורה עם גולגולת ומכנסי צבא. כי זה היה נראה "מגניב".
להיות יפה זאת גם קללה. כי לא תמיד ירצו אותי בגלל מי שאני אלא כי אני נראת טוב.
להיות כוסית זאת קללה, כי שמסתכלים עלי ישר ינסו לחפש את הפגמים.
גברים רק ירצו לזיין..
זה כביכול פותח דלתות
אבל להרבה דלתות אפלות
מה זה יפה בכלל?
שיהיה..
למה פתחתי טינדר? הרי בצבא זה היה נראה שיטחי מידי וכל מה שמחפשים שם זה רק סקס. כל השיחות של חברות שלי שם היו שיחות סקס.
אבל אז עברו השנים ואולי אנשים קצת התבגרו. וכן משעמם לי. ונמאס להיות לבד.
אז אחרי הרבה מאוד איקסים לפעמים אני עושה לייק.
והאמת שבהתחלה זה ממש העביר את הזמן. נפגשתי תוך שבועיים עם 5. אחד מביא לי פייסל, אחד מביא לי במבה, אחד מביא יין..
אבל נמאס לי.
למה פגישות צריכות להיות ככה?
אני לא מכירה את הבן אדם למה שאשקיע לילה של שישי עם בן אדם שאני לא מכירה?
אז חזרתי לסרטים, לתכניות טלווזיה שהייתי רואה
הכל זה אשליה אחת גדולה
שתגדל תגור בדירה בלי ההורים ויהיו שותפים מגניבים ומסיבות וישיבות ויהיו הרבה "הרפתקאות".
אני בדירה בלי ההורים לבד והשותפים לא פה.
משעמם לי ואני מרגישה לבד.
לפעמים אני תוהה עם עצמי אם הלבד הזה הוא תמידי
אולי זאת סתם הרגשה מחוסר ביטחון? כי קורה שיש סופש מעפן. וקורה שכולם עסוקים.
מבאס...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
