MAYBE,

אני מקווה שמה שאני כותבת פה יכנס לי לראש סוף סוף.. שאני לא אקום מחר ואתהפך על עצמי או מאוחר יותר בלילה אתחיל להשתגע ממחשבות.

כי זה מה שקורה לי. אני חושבת לרגע על דבר אחד בצורה הגיונית וכמה שעות אחרי אני מוציאה הכל מפרופורציה. או מסתכלת בצורה שונה.

אני יודעת שהדבר הנכון, לגבי כל דבר, זה פשוט להמשיך עם החיים שלך. לא למצוא את עצמך מחכה.

אני לא צריכה לחכות לאף אחד. גם יכול להיות שאני מחכה סתם.

מי שרוצה קשר אלי, יודע איפה למצוא אותי.

ולא זה ממש לא קשור לעניין של אגו. אני ניסיתי את שלי ועשיתי את שלי.. ומפה זה כבר לא משהו שתלוי בי.

מה שכן תלוי בי, זה להפסיק להיות כזאת תלותית.

הגעתי למסקנה בשבועות האחרונים שאני בן אדם תלותי. וזה דבר נורא.

האושר שלי צריך להיות תלוי רק בדבר אחד והוא ההסתכלות שלי על הדברים.

לא משנה באיזה סיטואציה אתה בחיים תמיד אפשר למצוא את האור ולנסות למצות אותו כמה שאפשר.

זה שאני מחליטה לבכות כל היום ולהיכנס לדיכאון ולראות דברים בצורה שלי, זאת כבר בחירה שלי.

זה קשה לשנות את החשיבה שלך.

איך אפשר בכלל להילחם ברגשות שלי?

אם אני עצובה אז אני עצובה הרי לא?

אם נפגעתי אז נפגעתי?

אני חושבת שהפתרון הוא פשוט לקום על הרגליים ולהתחיל לעשות משהו כדי לשנות את המצב ולא להמשיך לשבת ולצפות שמשהו אולי ישתנה.

וגם אם יכול להיות הוא ישתנה..יקח לזה הרבה יותר זמן.

נקווה לטוב.

מנסה לכתוב על מה שעברתי בדרום ומרכז אמריקה במשך שבעה וחצי חודשים..

מה שהזוי זה שהיה לי מלא על מה לכתוב בטיול..אבל פשוט לא עשיתי את זה..

הדברים ההזויים שקרו לי..הרגעים השמחים והרגעים הפחות..

מרגישה מבולבלת לגבי הכל כשמסתכלים אחורה.. יש רגעים שאני כרגע אומרת לעצמי "על מה לעזאזל חשבתי כשעשיתי את זה?"

כשאנשים שואלים אותי על הטיול אני לא יודעת בדיוק מה להגיד.. טיול כל כך ארוך שקרה בו המון..

קרה בו המון רע

קרה בו המון טוב

לא תמיד היה כיף..

היו לי המון פעמים שהיה לי רע והרגשתי לבד..כי טסתי לבד

לא תמיד מצאתי את עצמי עם אנשים

היו פעמים בטיול שחשבתי על לחזור הביתה והדבר היחידי שהחזיק אותי זאת הידיעה שאין לי באמת משהו לעשות פה..

לא טוב לי בארץ.. אין לי כל כך הרבה חברים..אני תמיד משווה את עצמי לאחרים אפילו שאני יודעת שעדיף שלא.. אני תמיד מסתכלת על אנשים בפייסבוק ומקנאה מידי פעם.. אני מתבאסת שאין לי עם מי לעשות דברים.. כל אחד עסוק בעולם שלו.. אין לי חבורה. יש לי חברות שמפוזרות כל אחת במקום אחר.. לא היה לי טוב בתיכון ולא מצאתי את עצמי בכלל.. הרבה דיכאון ומבחינה חברתית בכלל..

אז לטייל?

אולי אני מצטערת קצת שלא היה לי כל כך ידע כמו שיש לי עכשיו.. אבל זה ידע שרוכשים עם הזמן..

ידע באיך לטייל..

רוב האנשים (ישראלים) הולכים במסלול מסויים בטיול. בהתחלה לא באמת יודעים מה אוהבים ומה רוצים.

אתה טס כל כך הרבה שעות למקום הזה וסביר להניח שלא תגיע לאזור הזה בזמן הקרוב (או אי פעם), ויש לך לחץ של זמן ואתה לא יודע איך להתנהל כספית. אתה לא מבין איך זה הולך העניין של הלטייל.. וגם לשפה יש חלק משמעותי..

אז נוסעים לאותם מקומות שכולם נוסעים.. הזמן נראה קריטי.. שאם חס וחלילה נשארת עוד יום נוסף באיזשהו מקום זה סוף העולם..

אם אני אעשה עוד פעם טיול סביר להניח שהוא יראה אחרת לגמרי..

בטיול לא צריך להיות לחץ..אתה צריך לעשות מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה.. גם אם זה במסלול הפוך או שונה מאחרים..

להשאר יותר זמן במקומות שטוב לך..

להתפנק על עצמך אם בא לך..

לא צריך לעשות הכל כי אי אפשר לעשות הכל!

לא צריך לעשות את כל האטרקציות במקום כי כולם עושים.. אפשר גם לא לעשות אטרקציות בכלל..

אפשר גם לעשות פשוט כלום ולהרגיש אחלה עם זה

צריך להיפתח לעולם מעבר לישראליאדה.. אני עדיין לא שלמה במאה אחוז עם עצמי ועדיין לא הבנתי מה אני אוהבת להגיד לכם את האמת..

בתחילת הטיול התחברתי ממש מהר לאנשים אחרים מהעולם ולא דווקא לישראלים.. ואולי גם זה שחיפשתי יותר ישראלים זה מהעובדה שאני לא מרוצה מהמצב שלי בבית וחשבתי שזה ישפר.. ואז בהמשך הייתי רק עם ישראלים.. וכשהגעתי למקומות בלי ישראלים פתאום לא מצאתי את עצמי.. התחלתי להרגיש בודדה.. הרבה שיחות סתמיות שחוזרות על עצמן..(כן עשיתי שנתיים צבא ולא הייתי לוחמת) אולי גם נפלתי על אנשים משעממים..או שפשוט לא ממש התחברתי אליהם.. כי בבואנוס איירס ממש אהבתי את התיירים האחרים והיה לי ממש כיף לדבר איתם.

ואז פשוט פחדתי להגיע למקומות שאין בהם ישראלים..כי לא הרגשתי שאני נהנת..

היו גם ישראלים שלא נהנתי איתם .. פשוט הרגשתי יותר בטוחה..

המון פעמים בטיול הרגשתי מוזרה שאני מטיילת לבד.. לפעמים הרגשתי שאני נדחפת ואנשים לא רוצים אותי בחברתם..

חשבתי שבטיול אגיע להחלטות שונות לגבי החיים שלי.. כמו מה בא לי ללמוד או שסבבה לי הלבד ושכיף לי ככה..

ולא. אני לא אוהבת להיות לבד..

הלוואי והייתי אוהבת להיות לבד.. זה היה משנה לי כל כך הרבה דברים בחיים..

יש מישהו שאוהב להיות לבד?