Lights go out and I can't be saved
Tides that I tried to swim against
You've put me down upon my knees
Oh I beg, I beg and please, singin'
Come out of things unsaid
Shoot, an apple off my head.
And the
Trouble that cant be named
The tiger's waiting to be tamed singin'
You are
You are
Confusion never stops
Closing walls and ticking clocks
Gonna come back and take you home
I could not stop but you now know, singin'
Come out upon my seas,
Curse missed opportunities
Am I a part of the cure
Or am I part of the disease, singin'
You are, you are
You are, you are
You are, you are
Nothing else compares.
Oh, no nothing else compares
Oh, no nothing else compares
You are
You are
Home, home where I wanted to go
Home, home where I wanted to go
Home, home where I wanted to go
Home, home where I wanted to go
http://il.youtube.com/watch?v=HDFmuOtKrBc&feature=related
מוזה.
ה-מוזה....זאת שלא ביקרה אותי חודשים ארוכים...
וגם כשביקרה זה היה קצרצר,ולא מספיק כדי לשפוך את זה איפשהו...
אחת כזאת שתסחוף אותי לתוך רעיונות חדשים ומרעננים, לתוך עולם הדימיון העשיר שלי...
שתיקח איתה ותעלים לזמן מה את הפחדים המתמידיים שנימצאים אצלי על יד האוזן..לוחשים לי
כמעט כל יום את מעללי האימה שלה,ואולי גם שלי...
שתעיף איתה כמו עלים ברוח את המחשבות המטרידות שחולפות במוח העסוק שלי כל היום.
שפעם אחת תתן לי להתרכז בעצמי,ורק בעצמי....
מוזה כזאת לא ראיתי כבר הרבה זמן ובכל זאת אני ממשיכה לכתוב..
לכתוב ולכתוב ולכתוב ולכתוב ולכתוב ולכתוב ולכתוב....עד שכואבות הידיים-אבל זה לא זה.
מקיאה את הכל על הנייר את כל מה שנראה ככואב והכרחי להוציא..
את הכל אני מוציאה בלי לסנן...
לפעמיים זה נראה לי כמן הרגל מגונה שקורה אחת לכמה זמן.
ואז אני מרגישה אשמה שכתבתי אותם...
שנתתי לכאב שלי להתפרש למילים שנתתי למחשבות הכי סודיות וכמוסות שנימצאות לי בראש
להתרוצץ על דפי הנייר ולא במוחי העמוס...
תחושת האופוריה של אחרי מתפוצצת לי בפנים ואני מוחקת,זורקת,קורעת,מחביאה...
רק שלא יראו,רק שלא ידעו או ירגישו מה עובר עלי...
והזמן?מה יהיה עם הזמן...
שנראה כאילו משיג אותי בעצמי אפילו....אני,עצמי,אנוכי,הבלתי מנוצחת החייכנית הניצחית.
מורידה את מסיכת החיוכים היפים שלי ונותנת לעצמי להרגיש.ומאז הזמן עוצר מלכת.
הוא בעצם זז....אבל עובר ליידי ...לא באמת שם...והימים ארוכים ובודדים והלילות חשוכים ולבנים.
המקלחת ששוטפת הגוף והנשמה בכל ערב היא המושיע. שנותנת לי את זריקת הרענון שאני צריכה
כדי להתמודד איתך, כדי באמת להיות ערנית ומפוקסת כשאתה מדבר אליי.
במילים שלך-הפוגעות האלה....הממיסות האלה...
האלה שיכולות להרוס לי את היום בשניה או לגרום ליום הזה להיות המאושר בחיי..
שכל משפט בסגנון "אני אוהב אותך מדהימה שלי" יכול לגרום לי לעוף עד לשמיים ולהמריא במחשבות
עד לשחקים הגבוהים לחבק איזה ענן בדרך ולחזור למטה .
ואני שואלת את עצמי מידיי פעם איך אתה גורם לי להרגיש ככה.
ככה רע וככה טוב....איך אתה אוהב אותי?וזה לא שלרגע אני מפקפקת באהבה שלך אליי
או באהבה שלי אלייך....ובכלל אני לא מפקפקת בך.ואני גם מנסה להאמין שאני ראויה לאהבה שלך
כי מגיע לי.ככה לפחות אומרים.אז איך בעצם אני אוכל לקבל אהבה כזאת גדולה ממישהו אחר
שאני עצמי לא אוהבת אותי,למה תמיד אני בטוחה שלא מגיע לי הטוב ביותר?
אני תמיד חייבת להטיל בספק דברים ואז להיפגע או לפגוע...
הדרמטיות במערכת יחסים בנינו היא דבר חוזר ונשנה.המלנכוליות שתפססה אותנו
בסתיו הזה, לא משחררת.
אז אני עוצמת עיניים ומדמיינת שאתה כאן ומחבק ואוהב וזורקת עוד טיוטה של מילים
הרבה מילים שנישפכות בעיקר מהלב.
ויש ימים שאני מוצאת את עצמי באפיסת כוחות,יושבת ובוכה ...סתם ככה כי קשה אבל זה סתם בכי
והוא עובר אחרי חצי שעה אז אולי הוא עושה טיפה כאב ראש ומצריך מקלחת חמה וטובה...
אבל הוא עובר מתישהו....
אבל...שוב פעם אני חוזרת אלייך...אתה מוציא ממני את הרגש הזה...את הדמעה הזאת שלא משתחררת
ממני,את המחנק שמחזיק אותי בגרון ולא נותן לי לנשום.
אני צריכה אותך.לידי אתה משמש לי מאין אויר,ואני יודעת שזה אולי פתטי להיות כל כך זקוק למישהו
ותלוי בו...אבל אנחנו מחזיקים אחד את השני..אולי מחזיקים היא לא המילה הנכונה...אולי כרוכים,חונקים
מלופפים,מסובכים,קשורים...חזק מידיי אחד בשני
וגם בשבוע ההוא....המת....שניסינו לנתק את הקשר במחשבה שהוא לא בריא לשנינו..
לא יכולנו באמת לנתק האחד מהשניה.וכאב לי ,כאב לשנינו...ומשום מה אני לא מצליחה להסיר את הכאב
הזה מהלב שלי בתקופה האחרונה.המחנק,הצורך באוויר...עדיין שם....
ולפעמים בא לי לצעוק עלייך.כל כך חזק שתצא מהאדישות שלך.אבל אני לא יכולה.
ואולי בגללך אין לי מוזה יותר,כי עייפתי מלהוציא....צריך קצת להחזיר ללב כואב.
סתם קקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just my :)