קצת באיחור התקיימה היום בכיתה של הפיה חגיגת יום המשפחה. את התאריך הנכון שהיה לפני שבוע ניצלו בבית הספר למטרה אחרת חשובה לא פחות אבל פה זה לא המקום לפרט. נאמר רק שזה היה למטרה חשובה מאד, אורגן בצורה נהדרת והישיג את המטרה מעל הציפיות. אז היום התכנסנו בכיתה. ב 10 השנים שאני חשופה למערכת החינוך הצלחתי כבר לראות כמה דברים אבל עדיין מידי פעם אני מוצאת את עצמי מופתעת. לטובה. מופתעת מכך שכמעט כל ההורים התיצבו לחגיגה (שניהם רבותי שניהם!), מופתעת מכמה הילדים שלנו רגישים חכמים ומוכשרים, מופתעת כמה הבדל יכולה לעשות מורה אחת מוצלחת. ההפתעות הנהדרות האלה יש בהן משהו מעציב והעצב הוא מכך שבדרך כלל מצטיירת תמונה הרבה יותר קודרת ונוראית של מערכת החינוך. מורים שלא איכפת להם , תלמידים בעלי הישגים נמוכים, הורים שלא מגלים ענין ולא אכפת להם ואפילו שגם אלה קיימים נשאלת השאלה למה? למה זה מה שבוחרים להדגיש?אולי אם היו מדגישים גם את הדברים הנהדרים הם היו מתעצמים? והיינו מתאמצים כדי שהם יגדלו?
תמיד קל לנו לראות את החסר, במקום לראות את מה שכבר יש וכמה הוא טוב ולהעצים אותו.
ובסימן זה של גדולה היתה החגיגה שלהם היום. הם דיברו על משפחות ואיך יש משפחות מכל מיני סוגים וגדלים. הם דברו על כמה חשובה להם המשפחה ועל איך הרבה פעמים היא נראית להם הדבר הכי מובן מאליו והיא לא...כל משפחה התבקשה להביא תמונה שמשקפת רגע מיוחד שלה. מובן שמיד התבררה העובדה שבדרך כלל מישהו חסר בצילומי המשפחה-(מישהו צריך לצלם!) ולכן הצילומים שכוללים את כולם נדירים. ומשפחות ספרו על מינהגי ימי הולדת, טיולים, קידוש של יום שישי וארוחות מיוחדות. אנחנו הראינו את הדף הזה-שאמנם נעשה לפני שנה אבל אני חושבת שמאז לא יצא לנו להצטלם אף תמונה שכוללת את כולנו. זה לא שאנחנו לא נמצאים יחד אבל איכשהוא אנחנו לא סבורים כנראה שאלה רגעים שצריכים תעוד.
חוץ מזה התבקשנו (בסוד) לכתוב כל אחד לילד הפרטי שלו משהו שיביע את ההוקרה שלנו אליו. למרות שאני לא אכתוב כאן מה שכתבנו לפייה אני אציין שנחה עלי מוזה יוצאת דופן כנראה עד כדי כאך שגבר הבית קרא ואמר "ממש משוררת" ולא זה לא היה בחרוזים-עד כאן.
הילדים מצידם גם הכינו לנו הפתעה. ההפתעה הזאת היא הוכחה לדעתי שטרנד המטריושקות חדר לכל מקום כי כל ילד צבע במו ידיו סט של מטריושקות. הפיה שהיא מוכשרת בפני עצמה הראתה את נקודת המבט המאד יחודית שלה על העולם בכך שהיא בחרה ליצור את כולן נשים (גירל פאור...) וכהגדרתה "עשיתי אותן חייזריות".
קבלו אותן
ראשונה
שניה
שלישית
רביעית (מקדימה) שמים לב שהיא שומרת על הפרופורציות של הפנים ומקטינה את השאר?
חמישית והכי קטנה
ועכשיו תמונה משפחתית
ואם במשפחה אנחנו עוסקים אז תרשו לי להגיד שוב תודה. תודה על כל התגובות הנהדרות שאתן משאירות לי (כשיש רוב נשי יש אישור של האקדמיה לדבר בלשון נקבה!), על הפירגון ועל זה שיש מי שקוראת את מה שאני כותבת ואפילו חושבת שמה שאני יוצרת שווה –והיא לא אמא שלי... וגם זה סוג של משפחה. חלקה הגדול וירטואלי ובכל זאת...חיבוק גדול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
