בעניי הרעיון של לעלות על גלגל ענק בגודל כזה לא היה מאד אטרקטיבי אבל מכיון שהתברר לי שהוא בעצם מסתובב מאד מאד לאט שוכנעתי.

ואם אנחנו כאן למעלה איך אפשר שלא להיזכר בסצינת הגגות  הכי נהדרת בעולם?

הבנות הימשיכו לשחק תיירות והיצטלמו ליד תא טלפון אדום...מי משתמש בהם היום בעידן הסלולרי?

למחרת היה יום קולטורה... אין כמו לונדון לקולטורה. בבוקר ביקור בתערוכה על דגה והבלט. נו באמת חשבתם שעם שתי בלרינות בבית יתנו לנו להפסיד תערוכה כזאת ? אפילו שריינו מראש כרטיסים.

אפשר לקרוא עליה כאן. התערוכה מאד מקיפה ומיוחדת .לדגה היה חשוב מאד לתפוס את התנועה בציור שלו ובחלק מהרישומים שלו הוא גם כתב את מונחי הבלט הרלוונטים . הבלרינה הצעירה התמודדה לא רע עם ההסברים באנגלית אבל היה לה קצת קשה לקרוא את ההסברים שלו בצרפתית ליד הרישומים אז אני תרגמתי לה. הבלרינה כמו רקדנית ממושמעת מיד תרגמה את ההוראות לתנועה (ככה היא יצרה לעצמה קשר בן ההסבר והציור) ובלי שהיא התכוונה לכך יצא לה לתרגל בלט במוזיאון...

בערב הלכנו לראות הצגה. הבלרינה הצעירה קיבלה את הזכות לבחור וזה מה שהיא בחרה

היה נפלא! אם מזדמן לכם מומלץ בכל פה. באותו יום הוחזר גלעד שליט הביתה והבריטים סיקרו את הענין מאד מאד בהרחבה. האדם שישב לפנינו בתיאטרון ושמע אותנו מדברים עברית היסתובב אלינו נרגש כולו ואמר לנו בעיברית עילגת:" כל הכבוד גלעד שליט" אחר כך הוא הודה שלא יכול היה כל היום להתנתק מהדיווחים ברשת. מסוג הדברים שתופסים אותך לא מוכן, אנחנו אפילו לא יודעים איך זה שהוא ידע עיברית...

ומה עם קניות תשאלו? לא לדאוג רחוב אוקספורד נחרש כולו על שתי גדותיו. גבר הבית סובל בגבורה , כשאני מתחילה לסבול גם האחרים סובלים. אני חזרתי עם שלושה ספרים שדגתי מתוך מבחר לא רע בFOYLES. זה הלך ככה-אני נחתתי בקומה שהכילה את סיפרי הקראפט, הגבר נחת בקומת ההיסטוריה/צבא/פוליטיקה והבלרינות נדדו בן הקומות (5 כולל המרתף) עד שהתעייפו...

(אני לא מוצאת תמונה של השלישי מה שמשמח אותי עוד יותר שקניתי אותו-הוא נקרא-compendium of quilting techniques)

משום מה לא מצאתי מגזינים, בכלל. די ברגע האחרון הצלחתי להכנס למחלקת הסידקית בג'ון לואיס. גבר הבית היצטער שלא ביליתי שם יותר זמן בשל העובדה שלממתינים היתה ספה נוחה עם כריות סרוגות ואפילו שמיכות אם במקרה נהיה לך קר או שבא לך לנמנם... היתה שם מכונת אוברלוק במחיר מצחיק ומאד הצטערתי שלא ידעתי על זה מראש-אולי הייתי שוקלת קניה. הבנות נדלקו על מכונת תפירה למתחילים שהיגיעה בצבע ורוד פוקסיה לוהט ועשו כמיטב יכולתם לשכנע אותי שזה בדיוק מה שהן צריכות.

מלבד זאת היה בוקר בTower of London , וגם ב British Museum  (כי הבנות היו חיבות לראות את אבן הרוזטה וטיול במוזיאון לא נחשב אם הוא לא כולל גם מומיות..), אכלנו ארוחת צהריים פה וזה היה מצחיק כי אכלנו שם בפעם הראשונה שהיינו בלונדון והפעם היגענו לשם לגמרי במקרה. ואיך אפשר בלי להזכיר את העובדה שבקיץ לונדון מארחת את האולימפיאדה? אז קודם כל העיר נמצאת בסופו של שיפוץ מטורף שכנראה ימשך עד השניה האחרונה-בכל פינה מנופים ובניה, שינויים ברכבת התחתית ותזכורות בכל מקום .

השעון הזה מונה את הזמן אחורנית לטקס הפתיחה (אתם יודעים שכועסים על הבריטים כי העיצוב של השנה 2012 מזכיר בשתי שניות הראשונות את המילה ZION?אנחנו אשמים גם כשאנחנו לא)

במוזיאון מציגים את העיצוב הזוכה למדליות של האולימפיאדה ואפשר לקרוא על זה אם רוצים כאן.

אבל אצל הבריטים הכול נעשה בסדר ובנימוס ובהיתחשבות כך שבאמת היאוש נעשה יותר נוח ובסך הכול לונדון היא עכשיו אטרקטיבית מתמיד. כל זה הביא אותי לחשוב למה הירגשתי בלונדון הרבה יותר נוח וכיף מאשר בפאריז וגם הירגשתי אשמה על הרגשתי זאת. המסקנה שהגעתי אליה והיא כמובן פרטית אישית ולא תוצאה של אף מחקר אקדמי היא שבעוד שלונדון נשארה קוסמופוליטית כשהיתה והשתפרה במהלך השנים שלא ביקרתי בה, הרי שפאריז "התקלקלה" בעיקבות הקוסמופוליטיות שרכשה. פאריז היום לטעמי הרבה פחות פרנקופונית, הרבה פחות פאריזאית. חלק גדול מהקסנופוביה נעלמה-דיברו איתנו באנגלית (!), הרגשנו מספיק בטוח לדבר בעיברית ביננו, ולמרות שלכאורה זה טוב-איכשהו זה גרם לפאריז להיות קצת פחות מה שהיא היתה פעם.

וזהו. להפעם. בפוסט הבא חוזרים ליצירה.