הרבה פעמים שואלים אותי אם אני מכינה לכל החברים שלי מתנות עבודת יד. התשובה היא כמובן שלא. מכל מיני סיבות. הסיבה הכי טריויאלית היא שיש אנשים שזה פשוט לא מדבר אליהם. יש את אלה שיחשבו שאני מנסה לחסוך הוצאות (ברור שרק מי שיוצר יודע איזו השקעת זמן זה וזמן הרי שווה כסף), יש את אלה שלא יהיו מרוצים משום דבר (ואז עדיף שיוכלו להחליף משהו מהחנות)ויש את אלה שאין לי מושג מה ימצא חן בעיניהם, ולא זה לא אומר שאני לא מכירה אותם...

ויש את אלה שיאהבו כל מה שאעשה להם במיוחד מפני שעשיתי את זה בשבילם.  למען הסר ספק אני בדרך כלל חושבת טוב טוב מה להכין כדי שהמתנה באמת תמצא חן בעיני המקבל.   

ברוח הדברים האלה תפרתי מתנת יום הולדת לחבר לעבודה. לא משהו גדול או מסובך. בשל עיסוקו של האיש נבחרה מעטפת בד שיכולה לשמש למסמכים ועטיפה לדרכון. לעטיפת הדרכון הייתי חייבת פשוט חייבת להשתמש בבד מפת האוצר  החדש שלי. תגידו בעצמכם מה יותר מתאים לדרכון ממפת אוצר של פיראטים?

וככה הוא נראה פתוח

ואם יש לך מפת אוצר אז צריך מעטפה בשביל לשמור עליה לא? מייד נתפרה מעטפה למסמכים וברוח הפיראטים נבחר בד חום לצד החיצוני  עם סגירה שקצת מזכירה סגירה של מעטפות ישנות.

הצד הפנימי הוא בפסי תכלת (ים, גלים...) עם הפתעה...

אם הרפתקאות אז עד הסוף-והבדים הם רק תרוץ... (הכיתוב הוא חותמות אותיות מסיליקון שנקנו מקסם שימושי -מאד מרגש שאפשר לכתוב בעיברית...)

אוטוטו סופשבוע-מקווה שאתם מתכננים איזו הרפתקה.

שיקום מי שלא היה רוצה לצאת עכשיו לחודשיים חופש. אף אחד לא קם.... ברור. אין מה לעשות החודשיים האלה פשוט מבוזבזים על הילדים שלנו. אנחנו יכולנו לנצל אותם כל כך הרבה יותר טוב. אני זוכרת שבתור ילדה סוף החופש כבר היה ממש קשה די משעמם אפילו. זה השתנה כמובן בשנות הנעורים כאשר חלק מהחופש הוקדש לעבודה ורק חלק לבילויים. אני חושבת שהפעם האחרונה שהיה לי חופש ארוך היה כשהשתחררתי מהצבא-השתחררתי ביולי התחלתי ללמוד באוניברסיטה באוקטובר ומכיון שלא היתה לי בכלל חופשה לפני הגיוס (התגיסתי בדיוק 4 שבועות אחרי בחינת הבגרות האחרונה) ניצלתי את הזמן לבטלה נחשקת.היו זמנים...

שתי הבנות כבר רישמית בחופש ואני אפילו פטורה מלחפש להם עיסוקים-הם מוצאות אותם לעצמם אני בדרך כלל נדרשת רק כאשר מגיע הרגע לשלם עליהם.

הפייה מתחילה מחר סדנת תפירה בת שבוע עם עוד 3 חברות-היוזמה לגמרי שלהן. יש מצב שאחר כך תהיה לי מתחרה למכונת התפירה.

הבלרינה נוסעת זאת השנה השלישית למחנה מחול בגעתון. הפיה הולכת לקורס קיץ במחול בבית הספר-מעין מכינה לפני תחילת שנת הלימודים.

חוץ מזה יש עוד הופעת מחול אחת, חברים מחו"ל שיבקרו, בר מצווה אחת, בת מצווה אחת ושלל דברים שעדיין לא ידועים. החופשה המשפחתית כרגע מתוכננת לחגים.

עדיין בסימן סיומות וסופים-ממש בשניה האחרונה התברר שהמחנכת של הפיה פורשת השנה מהוראה כך שהם בעצם היו המחזור האחרון שהיא לימדה. מכיון שהיא אישה ומורה יוצאת מגדר הרגיל הרגשתי שאנחנו חייבים לתת גם מתנה אישית בנוסף למתנה שניתנה על ידי ועד הכיתה. זמן יותר מידי לפרוייקט מסובך לא היה לי מה גם שמכונת התפירה החליטה באמצע לשבות שביתת שבת והיכריחה אותי לנדוד לחברות על מנת לסיים את התפרים האחרונים. נתפרה עטיפת בד למחברת על פי ההדרכה הזאת. כמו שאתם רואים אפילו חיקיתי את העיצוב-מאד אהבתי אותו ודי חיכיתי להזדמנות לעשות כזה.

בכנף הפנימית יש לה כיס

גם הצד האחורי לא קופח

ויש גם סימניה

נתנו גם שתי סיכות פרח מתוך הפרחים הללו

חופש נעים.

הכול התחיל מזה שאספתי כמה פרחי כובע נזיר ושמתי בכוס-סתם ככה שיהיה קצת צבע ויופי. בהיתי בפרחים שאפילו הכוס הקטנה היתה מידי רחבה להם וחשבתי כמה יפה יהיה אם כל פרח יהיה ב"אגרטלון" משלו... ברור שעקב עיסוקי המקצועי מיד חשבתי על מבחנות זכוכית ....מאותו רגע הזדמזם לו הרעיון בראש שלי וקבל כל מיני צורות ותלבושות. מבחנה לא יודעת לעמוד לבד (בטוח שכולם פה יודעים את זה...) יש לה תחתית עגולה. כדי לתפקד ככלי קיבול היא צריכה להיות מוחזקת בצורה כלשהיא. במעבדה אגב זאת לא ממש בעיה כי לכל סוג של מבחנה יש את הסטטיב שלה.

אבל אני לא ממש בא לי להכניס את המעבדה הביתה וחשבתי שבטח צריכה להיות דרך יותר מוצלחת ויותר אסטטית להחזיק מבחנות. אולי אפשר לתפור להן מנשא? פה כבר נהיתה לי בראש כוורת (מהזימזומים) ומזל שבדיוק העלו את האתגר הלבן בפורום אמנות הטקסטיל והליבוד כדי שהכף תוכרע לכיוון הלבן והתחרה. על אהבתי ללבן כתבתי פה בדיוק לפני שנה. לא השתנה מאז דבר חוץ מזה ששילוב של תחרה לבנה ורכה עם זכוכית שהיא חומר מצד אחד שקוף ועדין ומצד שני קשה וקר הוא נהדר לגמרי בעיני.

מכל הזמזומים זה מה שנתפר

מי שזה מזכיר לה רול צבעים או רול מסרגות ממש לא טועה. פה הוא במצבו הפתוח ונשען על הקיר.

אז איך הן עומדות בסוף לבד?

ככה

הרול מבחנות נסגר לעיגול על ידי קשירה של סרט ויש בדופן שלו גם חיזוק של חתיכת מפל כדי שהוא יעמוד יציב.

הנה מקרוב

המתקן עבר מבחן יציבות-כלומר אכן עמד עם פרחים ומיים במשך שבוע על המדף כדי לראות מה קורה. למתקן שלום, לא התהפך, לא נשפך, לא נגמרו המים -הפרחים נבלו.

תודה לכל מי שהיצביע עבורי באתגר. את כל הדברים שהכינו לאתגר אפשר לראות פה.

ברכות לאיולה 10 המוכשרת שרקמה את הכרית המטרפת הזאת והיגיעה למקום הראשון.

עוד שבוע בדיוק-לילה לבן, היום הארוך בשנה...