צהריים. אתם בעבודה. הבטן מתחילה לקרקר. מה אתם עושים? מוציאים סנדוויץ? מתחילים לחפש פרטנר ולחשוב באיזו מסעדה אתם אוכלים צהריים? יורדים לחדר האוכל בחברה? תאמינו או לא אבל בכל מקומות העבודה שעבדתי בהם אוכל לא נחשב כחלק לגיטימי מיום העבודה. הווה אומר שאין חדר אוכל, אין הפסקת צהריים מסודרת ובדרך כלל גם אין סיבה לצאת החוצה ולחפש אוכל בחוץ. אני מאנשי הלאנץ' בוקס. כל בוקר אני אורזת לעצמי אוכל לצהריים (ובדרך כלל גם לארוחת עשר וארוחת ארבע) . זה כבר די טבע שני עד כדי כך שכשמידי פעם אין לי מה לשים בקופסה שלי ואני צריכה לנדוד ולקנות אוכל בחוץ-זה לא טעים לי. לעומתי האיש עובד ועבד במקומות שבהם יש חדר אוכל מסודר . עכשיו מקום העבודה כולל גם סניף פרטי של אחת מרשתות הקפה המובילות. כשמפספסים את ארוחת הצהריים עקב ישיבה מתמשכת ושכמותה הבחירה הגברית היא בדרך כלל לקפוץ לסניף הקרוב שמוכר שווארמה...

לאחרונה שכנעתי את האיש לקחת לאנץ' בוקס. הוא מתמיד כבר כמה זמן-נראה לי שאפילו נחמד לו שיש לו אוכל זמין לא משנה מתי תהיה השעה שבה יצא לו לאכול. בניגוד אלי אבל שלוקחת את הבוקס שלה בתיק נפרד האיש דוחף את הקופסא לתרמיל שלו-נכון יש שקית ניילון מסביב אבל הרעיון שפעם אחת זה ישפך לט בתיק די היה בו כדי לגרום לי להציע לו שאני אתפור לו תיק ללאנץ' בוקס. האיש ציין שהוא גבר-גברים לא הולכים עם יותר מתיק אחד וגם זה רק אם אין ברירה (כי הם חייבים לשנע את הלאפטופ הלוך וחזור...).

אז תפרתי לו שקית אוכל :-).

לא מזמן נשאלתי אם אני עושה גם דברים בנייר. עניתי שכן אבל שאני לא נוטה להראות אותם. הסיבה העיקרית היא שתמיד נראה לי שהעבודות נייר שלי הן לא מספיק ברמה ולא בא לי לעשות לעצמי בושות בקהילת הסקראפריות .אחר כך חשבתי שיש בזה משהו מוזר-לא בזה שאני לא מראה את מה שאני עושה'

 אלא בזה שאני כמעט ולא עושה מפני שתמיד גם בתקופות שלא היתה שום יצירה בחיים שלי, תמיד הכנתי כרטיסי ברכה עבודת יד. הרבה לפני שידעתי מה זה סקראפ וניירות מדוגמים נטולי חומציות הכנתי כרטיסים משלל חומרים שבדרך כלל כללו בריסטוליםותמונות מענינות משלל מגזינים שנהגתי לאסוף. אין תעוד של אף אחת מהיצירות הללו וברור שאני לא יכולה לשחזר ולו אחת. עכשיו אני משתדלת לקבל את הכרטיסים שלי בהחלפות מהחברות המוכשרות שלי כמו הכרטיסים הללו שקבלתי מנילקי בהחלפה פרטית שעשינו או הכרטיסים שסמדר הכינה לי במשחק משאלות. ככה יש לי כרטיסים נהדרים בעבודת יד שאני יכולה לצרף למתנות. לפעמים בעל המתנה עצמה או הארועמזרים את מיצי ההשראה וואז אני מכינה כרטיס במיוחד... במיוחד בשבילה... במיוחד בשבילו... במיוחד בשבילם... כמו זה למשל... וגם זה....

כשקבלתי הנחיות מהאחין בן ה 7 שלי איזה רובוט לקנות לו ליום ההולדת (" יש כחול ויש אדום, את צריכה לקנות את האדום וזה צריך להיות ביחד עם דודה  ***** כי זה יקר") מכיון שהדודה (אחותי...) קנתה את המתנה אני מוניתי על הכרטיס. ישר ידעתי שהולך להיווצר גם כרטיס רובוט.

חיפשתי סכמה של רובוט ברשת (יחי גוגל...) וכל השאר היה כבר מאד פשוט...

אני יודעת שבא לכם לגחך-תתאפקו.

האחין המתוק שלי היה הרבה יותר מעונין ברובוט עצמו כמובן.

אולי בגלל זה (ואולי לא) לא היה לי שום רעיון לכרטיס בת מצווה לאחותו הגדולה. בלנק. נאדה. אפס.

24 שעות לפני המסיבה זרח במוחי הקודח הרעיון להכין כרטיס מבד. ההשראה באה ללא ספק מהיוצרת הזאת שאליה התוודעתי בזכות חגית מגם וגם וגם.

באמת מי קבע שזה חייב להיות מנייר? חיש קל נאספו להן מלאן שאריות בדים  גוהצו על פליזלין דו צדדי ואז לפיסה של בד פישתן לבן והכול ביחד נתפר בחדווה רבה בעזרת הרגל לתפירה חופשית. הרגל הזאת זה דבר מדיטטיבי לגמרי. אני רציתי להשאיר את השוליים פרומים אבל האסטטיקנים האחרים בבית הטילו וטו אז יש סיומת של סרט אלכסון לבן.

הנה אחת מקרוב

בצד השני כתובה ברכה כמובן... מאד שימושי שיש טושים לבד שאיתם נכתבה הברכה. אם היה יותר זמן קרוב לודאי שהייתי רוקמת אותה.

ומבט מקרוב על האמבלישמנטס שלי

ורדים מסאטן (חנות חד פעמיים), עלים סרוגים בקרושה (אני...), חותמות (מסטודיו מסטיקים)

מצד אחד יצא כרטיס מדליק שילדת בת המצווה מאד אהבה וכבר מתכננת לתלות בחדר בתור תמונה (סטארטאפ אמיתי). מצד שני יש אפשרות שעכשיו גם מעט היצירה בנייר שלי תרד לאבדון. מצד שלישי יש המון תמונות שמחכות שיעשו מהן אלבום (אמאל'ה).

ימים יגידו.

חמישה תינוקות נולדו "מסביבי" בחודשים האחרונים... שלושה בנים ושתי בנות. ארבעה הם ילדים בכורים וילדה אחת שנייה. שלושה אני מכירה דרך האמהות שלהן שתיים אני מכירה דרך הסבתות שלהן. כך או אחרת תינוקות חדשים פשוט חייבים לקבל לעולם עם משהו עבודת יד. הבחירה לארבעת החדשים נפלה על ספר רך או כמו שמכנים אותו הרבה פעמיםQUIET BOOK. (המתנה החמישית עדיין לא מוכנה מסיבה שגם האחות הגדולה צריכה לקבל משהו...)

ארבעה ספרים לכל אחד 6 עמודים כלומר 24 עמודי ספר. החלטתי ששיטת הסרט הנע חייבת להכנס פה לפעולה למרות חוסר אהבתי אליה. כמו כן הוחלט לעשות את הספרים סביב אותו קו מנחה כללי-לכן הם לא זהים אבל דומים מה שעשה את ההכנה פשוטה יותר. לא כל הדפים צולמו-בכל זאת יש גבול למה שאני אעמיס עליכם.

במקומות שאפשר היה צילמתי כמה ספרים ביחד.

יאללה לעבודה

כריכה-דיו על בד, האותיות הן אותיות סול שקונים בחנויות במחיר מצחיק פטנט שנחשף לראשונה על ידי יעל קיפודים המוכשרת. אני מצאתי שיטה לשכלל קצת את ההדפס-הצמדתי נייר דבק דו צדדי לבלוק הפרספקס שמשמש בדרך כלל לחותמות סיליקון שלי ואליו הדבקתי את אותיות הסול. ככה אפשר להדפיס את כל המילה ביחד במקום אות אות.

למען הסדר הטוב-הספר עם החותמת הכתומה שייך לנועה, זה עם החותמת התכלת לארי, והספר החום והירוק  שייכים לדן ונועם-תאומים!

צד אחורי-איך ידעו שזה עבודת יד? יש חותמת כמובן....

ועכשיו מבפנים. יש שני סוגי "דפים" , דפים שהם בעצם רק בד מדוגם , ודפים שיש עליהם עבודה בדרך כלל בצורת אפליקציה כלשהיא . בכל הספרים יש הקפדה על שימוש בבדים או בחומרים עם כל מיני מרקמים כי תינוקות כידוע הכי אוהבים למשמש דברים במיוחד אם יש להם כל מיני טקסטורות.

כפולת סריגה

ועוד אחת

אני מאד אוהבת לעשות אפליקציות של בתים -הצלחתי לעשות ארבעה שונים. הענן מלבד העץ בתפירה חופשית.

ועוד בתים...הגדרות מתחרה.

כל הבדים-אוסף פרטי...

תמונות בד ממוסגרות בשלל סרטים

ועוד שתיים-התמונות של הינשוף והקוף נתנו לי במתנה בהחלפת משלוח מנות יצירתית שקבלתי בפורים.

טוב ... נראה שבכל זאת צילמתי את כל הדפים....

ככה הם נארזו

והיגיעו כל אחד לתינוק שלו ....

לא יודעת מה איתכם-אני נהנתי.