במסגרת פינתנו תפור לך סינר (כן כן אתה למה לא?)....

הבטחתי עוד אחד נכון?

לקח לי זמן בעיקר בגלל האפליקציות. רציתי להמשיך להתאמן על כל הקטע הזה של אפליקציות ולסינר הזה תכננתי משהו חמוד וטעים-קאפקייקס.

למי שלא יודע קאפקייקס הם עוגות אישיות שמצופות בקרם בטעמים שונים והשמיים הם הגבול מבחינת הטעמים והעיצוב. מי שרוצה לרייר באופן קשה (נא לזוז מהמקלדת לא על אחריותי הנזקים...) מוזמן להסתכל פה. עכשיו אפשר להשיג אותם גם בארץ. 

כאמור מצאתי לי איור נחמד של קאפקייק (יחי גוגל) ויצרתי לי שלושה טעמים שונים. הצמדתי לפליזלין, גיהצתי, הצמדתי גהצתי שוב ואז...אז גיליתי שאני לא מרוצה מאיך שזה נראה כשתופרים אותם במכונת התפירה. לא יודעת למה-החלפתי תכים, צמצמתי גדלים, החלפתי רגליים. בסוף החלטתי שאני שוב אעשה את ההצמדה לבד ביד... תך שליבה ישן וטוב. רק שלא תבינו טוב-אני מאד נהנית לרקום סתם התאכזבתי שלא יצא כמו שאני רוצה. יכול להיות שזה סתם ענין של עוד אימון.

הסינר הזה נתפר מבד ג'ינס (דנים בעברית לא???) ומפני ששתיים מהאפליקציות הן בהירות החלטתי לכבס אותו קודם. יצא ממנו המון אבל המון צבע והמון עמילן ונהיה הרבה יותר נעים לעבוד איתו. יש לו אמרה באדום מנוקד בלבן וכאמור אפליקציה של שלוש קאפקייקס. בלי כיס הפעם.

קבלו אותו....

ומעוד זוית...

ועל הדוגמנית (נא להמנע מניחושים מי מאחורי הסינר)

וכמובן תקריבים על הקאפקייקס

קצפת....

בטעם תות...

זאת ריבת חלב או מוקה תבחרו...

בתאבון ! הולכת לחפש מרשם לקאפקייקס...מה מתבשל אצלכם? 

יש לי חיבה גדולה לסינרים. סינר בעיני הוא משהו מאד בייתי אבל גם מיקצועי. סינרים צמיד היו אצלנו בבית. אמא שלי וסבתא שלי חגרו סינרים כשעבדו בבית. הסינרים תמיד היו תפורים בדרך כלל ממשהו שכבר סיים את הקריירה שלו וזה היה הגילגול האחרון שלו. הרי לא יעלה על הדעת שחור בסדין יפסול אותו מלשמש לצרכים אחרים...סינר היה הגילגול האחרון כמעט (אחרי זה זה רק סמרטוט ...). אבל למרות שחומר המוצא היה ממוחזר(עוד לפני שזה היה מודרני למחזר) היחס היה יחס של כבוד ותפרו ממנו סינר לפי העדפות הלובש (בדרך כלל הלובשת).אמא שלי וסבתי (ז"ל) תמיד חגרו סינרי חצי כאלה שנחגרים במותניים. אני לעומתן מעדיפה סינר שלם.

לאבא שלי היה סינר כלים. הוא היה עשוי מחומר עלום חזק מאד וחסין מים ושימש לתליה של כלי עבודה-פטיש, צבת, כיסים למסמרים וכו". מי שלא ראה בעל מיקצוע מנוסה עומד על סולם עץ חגור בסינר והולך עם הסולם שלו ברחבי החדר מנקודה לנקודה תוך כדי קידוח ותקיעת מסמרים בקיר-היפסיד.

כשהייתי ילדה היו לנו סינרים בגן-אדומים מגומי (או דמויי גומי) ששמשו ליצירה כדי שלא נכתים את הבגדים ונרטיב את עצמנו...

כשגדלתי והרשו לי להכנס למטבח לפעמים לא הורשיתי לעבוד בלי סינר.

 אני מוצאת את עצמי לפעמים חוגרת סינר כדי לשטוף שתי צלחות ולפעמים רק כי נכנסתי למטבח למרות שלא תמיד ברור לי מה התוכניות שלי לגביו. אני אוהבת לחגור סינר-זה מכניס אותי לאופן מסוים של עבודה, מרגיש לי יעיל יותר, רציני יותר וגם נקי יותר.

עד היום קניתי את הסינרים שלי. לפני מספר חודשים תפרתי סינר כמתנת יום הולדת לחבר חובב בישול ועכשיו כששמתי לב שהסינרים שלי מתבלים החלטתי שאני אתפור לי סינרים חדשים. החלטתי גם שאני אנצל אותם על מנת להתנסות בכל מיני טכניקות שלא ניסיתי עד עכשיו ושלא בא לי לחכות עד שיצוץ איזה פרוייקט.

אז קבלו את הסינר הראשון- בד פישתן בצבע טבעי מוקף סביב סביב בבד פרחוני.

עשיתי לו כיס רחב עם אפליקציה של 3 פרחים חמודים. אחרי שהצמדתי את האפליקציה עם פליזלין דו צדדי הסתבר לי שתך האפליקציה במכונת התפירה שלי לא מתאים לפרחים הקטנים שעשיתי ותפרתי אותם מסביב ביד.משהו היה חסר לי ואז הוספתי מרכז מלבד ותפרתי גם אותו ביד.

השתמשתי גם באחד מתכי הרקמה כדי לקשט את הכיס וגם כדי לחבר את הרצועות לסינר.

וכאן הוא מדוגמן על דוגמנית הבית (הפיה בת ה 10).

אז סינר אחד כבר יש-יש כבר תיכנון מדוקדק של השני.

שתפו-אתם חוגרים או לא? סינר כמובן...

יוצרים גדולים (בטח אמנים) לא מחכים שהמוזה תגיע אליהם. הם עובדים כל הזמן ויוצרים ללא הפסקה. לא מהכול הם מרוצים ולא תמיד הם שומרים הכול אבל ממשיכים ליצור-לא קמים בבוקר ואומרים היום אין מוזה אז לא עושים כלום....ליצור כל הזמן היא פריבילגיה שאין לי. בעיקר בגלל מגבלות זמן....כן כן אני מכירה כבר את כל הקלישאות-"זמן זה משהן שיוצרים" " למה שאוהבים יש זמן..." ובכל זאת...יש דברים שאני לא אוהבת ליצור בחלקים. אין לי בעיה עם סריגה או רקמה-אלה דברים שברור שלא יכולים להסתיים בישיבה אחת. תפירה או נייר זה משהו אחר... אני שונאת לקום מזה באמצע. אז או שאני מסננת פרוייקטים ארוכים מידי-כי ברור לי שאני לא יכולה לפנות שלושה ימים לכבודם או שאני מוותרת על לישון. אם לוקחים בחשבון את העובדה שאני עובדת לפחות 10 שעות ביום תחת כותרת אחת  ועוד איזה שעה תחת הכותרת " א.מ.א. שרותי לימוזינה " עוד איזה שעה שעתיים תחת הכותרת "א.מ.א. שרותי הסעדה, נקיון ותחזוקה" האופציה של לוותר על שעות שינה ( גם ככה אין לי יותר מ 6) לא תמיד אפשרית....אז קבוע אני מתוסכלת....יש לי רשימה בלתי נגמרת של דברים שאני רוצה לעשות ועוד לא הגעתי אליהם.

השבוע אבל קרה דבר מוזר-כל הגורמים לעיל התקיימו ובכל זאת הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו.. קטן אבל משהו...משהו שאוכל לעשות ממה שיש לי בבית, לא יקח לי יותר מידי זמן, אה ושכחתי...יהיה שימושי (לא אני לא מפולניה זאת מחלה בולגרית, גנטית...).

החלטתי לעשות קופסא מבד אבל קטנה-כזאת שתעמוד לי על השולחן במשרד ותאכסן בתוכה את הפלאפון שלי...

ההדרכה היא ההדרכה המצוינת של פרפרים ואני שיניתי את המידות כדי שיתאימו לפלאפון. המידות הסופיות הם משהו כמו 10 סמ על 8 סמ.

הבד החיצוני הוא ג'ינס שחור שנשאר לי מסינר שתפרתי לחבר (ושאתפור גם לעצמי בקרוב אני מקווה...) והפנימי הוא מסדרת הבדים שהזמנתי כדי לתפור את הכריות.

קבלו אותו

וככה הוא נראה עם הניד שלי בפנים...

לקח לי פחות או יותר חצי שעה והחלטתי כמובן שעכשיו אני צריכה ליצר את הגרסה הגדולה יותר גם כדי שיהיו לי קופסאות איחסון יפות...

זה כמובן דורש כבר התארגנות אחרת...

מה שכן כשסיימתי נרדמתי עליזה ושמחה אחרי שקודם הייתי פקעת עצבים... אפקט משונה לא?

ומילה אחרונה לכל סמויי הבלוג ובטח שלמנויים-אשמח שתגיבו....