חם. חם. חם. אם אני אגיד את זה מספיק פעמים זה יפסיק? כנראה שלא. הפתרון שלי הוא להשאר במזגן , תרוץ מעולה ליצור. הבעיה היא שכרגע חלק גדול ממה שאני עושה הוא בגדר הפתעות וסודות. אז יש הרבה דברים שעשיתי אבל ... אי אפשר להראות. לפחות לא בנתיים. מה שאפשר להראות הוא  עוד תיק על פי הבקשה של הבלרינה הצעירה. אחרי שניים כאלה שתפרתי לא מזמן השלישי באמת כבר תפר את עצמו.

הבלרינה הצעירה ביקשה שזה יהיה מבד שיתאים לה להרבה דברים ובחרה בד שחור עם הדפס לבן .

הבד הזה ביעודו המקורי היה ציפית...הרבה פעמים במיוחד לקראת חגים מוכרים ציפיות במחירים מצחיקים. זוג הציפיות הזה נקנה ב-10 שקלים. עוד מעט ראש השנה מי שרוצה למצוא מציאות שתתכונן....

בפנים יש דווקא בד בצבעים אחרים לגמרי, הרבה יותר נשיים ורומנטים.

התיק כבר בשימוש כמו שאתם רואים..

תיק יש, בא לכם לצאת?

יעלה בת 3 חודשים. אנחנו (עוד) לא מכירות אישית אבל אני מכירה את אמא של יעלה וזה מספיק כדי שהיא תקבל ספר תפור במיוחד בשבילה.

אמא של יעלה היא קרין המוכשרת מהבלוג " לג'ירף יש צואר ארוך" אתם מוזמנים להציץ ולהשאר...

שנתחיל?

הכריכה מג'ינס. השתמשתי במתגהצ(א)ות של סטודיו מסטיקים ורחלי גזית כדי לעטר את הכריכה בשלושה לבבות .

בניגוד להרגלי להתלהב מדברים חדשים אבל להתמהמה ברכישה שלהם הפעם הייתי חכמה והיצטיידתי מראש.

גם הכריכה האחורית זכתה לגיהוץ

כשראיתי את הסרט הזה ידעתי מייד שהוא יהיה השידרה של הספר-אמא של יעלה אוהבת כתום.

 ומה יש בפנים?

חתולים במגוון תנוחות...

מרגניות סרוגות על רקע...כתום.

לוויתן שמנמן מלווה בשני חברים קטנים

יונק דבש מוקף בסרטים.הרקע ורוד-בכל זאת זה ספר לבת...

חבורה עליזה עם מטריות

ואחרונה חביבה

אצבעונית קטנה בתוך מיטת עלה  שאפשר להוציא.

רציתי לתת את הספר באופן אישי אבל כשראיתי שלא ממש יצא לקרין ולי להפגש בקרוב שלחתי אותו בדואר.

כשהוא היגיע קבלתי מסר שאני  "לא נורמלית " אבל גם אמרו ש "זה בדיוק בדיוק מסוג הדברים שאני מחפשת עכשיו כדי להעסיק את יעלה- לא פלסטיק, לא המוני, אישי, מחבק, מפנק, נעים...וכמובן יפה יפה יפה! " לדעתי זה מצדיק להיות קצת לא נורמלית, ממילא הנורמליות מוערכת קצת יותר מידי.

הכול היתחל בשנה שעברה... עת ביום האחרון שלה פרסמה ברבימה רשימה ובה כתבה על כל הארנקים שתפרה ועל חיבתה להחלפות פרטיות. החלפות היו לי הרבה , פרטיות-אף לא אחת. מייד התחילה התכתבות עניפה שבסופה סיכמנו שאני אקבל ארנק מפס היצור המשובח של ברבימה והיא תקבל סלסילה סרוגה. גדולה. מייד ניקנה חוט והיתחילה הסריגה. יש משהו מאד מרגיע אפילו מדיטטיבי בסריגה. במיוחד כזאת שלאצריך להיסתכל בה על דוגמא כל הזמן, ליספור עניים ולמדוד כל 3 שורות. פשוט סורגים. תאריך הסיום היה גמיש ואני סרגתי וסרגתי. ואז היגיע סופשבוע מהחלומות שבו קיבלתי את הארנק שלי. תראו איזה חתיך !

 והוא חתיך גם מבפנים...

ואפילו אפשר ללכת איתו לבד כי יש לו רצועת נשיאה...

ביחד עם הארנק היגיעה  התנצלות שאני לא צריכה להילחץ. באמת לא נילחצתי. אבל שבוע אחר כך ניגמר לי החוט והחנות הודיעה לי שגם לה אזל ואין גם במחסן. יקח שבוע. אחרי שבועיים עדיין לא היה חוט. היזדמנתי לעיר אחרת ולא מצאתי את החוט המבוקש גם שם. עכשיו כבר כעסתי.חזרתי לחנות ואמרתי נו, נו, נו, לא יפה, לא עושים דברים כאלה ללקוחה ותיקה... אחרי שבוע היגיע חוט ואני חזרתי לנשום. ולסרוג.  הסלסילה די גדולה-בקוטר של 30 סמ' . נסרגה כולו בסוג של חבל כותנה בצבע טיבעי ,מסרגת קרושה מס' 4 ,חצאי עמודים שנסרגו רק בלולאה האחורית (back loop single crochet).

עשיתי לה בוק שבו היא מאחסנת את הצמר והמסרגות שלי.

התלבטתי אם להקשיח את הסלסילה  בשיטה הישנה של טבילה בעמילן אבל החלטתי שמכיו שהיא עומדת כל כך יפה כשהיא מלאה אז אין צורך. הסלסילה נתנה  כמעט חודשיים אחרי שהיא נתנה לי את הארנק -מזל שהיגדרנו זמנים גמישים.אני מקווה שהסלסילה בשימוש,הארנק עדיין בשלב הליטופים...