ערב מגמה חטיבה עליונה 2011 .

רק התמונות ידברו -כל המוסיף גורע.

בכל זאת כמה מילים....

את כל התמונות צלמה הפייה-בלתי אפשרי לצלם כשהעיניים מצועפות מדמעות-בדוק. איזו נהדרת היא?

עקב תנאי התאורה (אסור לצלם בפלאש וגם לא כל כך אפשר...) והמהירות  (בכל זאת רוקדים כל הזמן)חלק מהתמונות אינן חדות מספיק.

בלרינה שלנו-בכל שנה אנחנו יותר ויותר גאים במיוחד בערב המיוחד הזה ולכן נסיים במשפט שאת מקיימת אותו יום יום "החיים הם אולי לא המסיבה לה ייחלנו-אבל כל עוד אנחנו פה אז למה לא לרקוד?"

לאט לאט נמחקים להם דברים מהרשימה...לא מזאת של היצירה מהרשימה האחרת. זאת שכתוב בה דברים כמו לכבש את הילקוט של הפיה, לקצר את המכנסיים (שלי...) ולקחת את האוטו למוסך. השבוע שעבר התחיל הימשיך והיסתיים בטפיפה גדולה. זה שיש בלרינה כולם יודעים מה שלא יודעים הוא שהבלרינה היתחילה את קריירת הריקוד שלה בכיתה ד' כשהיתחילה ללמוד סטפס. האמת אין לי מושג איך היא היגיעה לזה חוץ מלהניח שיש פה ענין של תורשה. כשהייתי ילדה אבא שלי דאג להראות לי (בקולנוע בטח שבקולנוע) כל סרט שהיתה לו איזושהיא נגיעה ולו הקטנה ביותר לריקוד הזה. וכך ראיתי סרטים של ג'ין קלי ופרד אסטייר , דני קיי ואפילו שירלי טמפל. מיותר לתהות מה זה עשה למוניטין שלי אתם יכולים לתאר את זה לעצמכם ללא עזרתי. הבלרינה כאמור היתחילה בכיתה ד' ונחשו מה? לפני שלוש שנים גם הפיה נדבקה בחיידק... אז הבלרינה רוקדת כבר בלהקה-בין השאר הם הופיעו בשנה שעברה במופע הסיום של המכביה והשנה בגמר אליפות המדינה בכדורסל בהיכל נוקיה. זאת גם הלהקה שנסעה בתחילת יולי לפראג.  את שתיהן מלמדת אותה מורה –כבר 7 שנים. השנה נערך ערב שכולו סטפס. זר לא יבין זאת-היה תענוג גדול לראות את כולם מופיעים. נכון זה תמיד תענוג לראות את ילדיך מופיעים (מין קטע כזה של הורים...) אבל בלי להיות משוחדת (ראיתי הרבה סרטים הרי...) הם הרימו מופע לתפארת. התמונות זה לא כי אפשר לראות משהו מהמופע-צריכים לראות (ולשמוע!) כדי להנות מזה, הן יותר כדי שתראו כמה הן נהנות מזה.

הנה הפיה

והנה הבלרינה

למרות שהיום כולם מפרסמים את תמונותיהם בפייסבוק בכל זאת נמנעתי מכלול אחרים בתמונות.

ערב הסיום היה הזדמנות מצויינת לעשות משהו למורה שלהן כדי להביע את ההערכה והתודה שלנו אליה.  היה ברור מה אני עושה –נרתיק לנעליים.

ככה נראות נעלי סטפס

 לנעלי סטפס יש כל מיני צורות אלה בעצם נקראות TAP SNICKERS –נעלי ריקוד שהיצמידו להן ברזלים בעקב ובחרטום (שזה למי שלא יודע מה שמפיק צליל הנקישה המפורסם בריקוד). אני תפרתי כבר לבלרינה כמה נרתיקים לנעליים אבל לדעתי הנעליים האלה דרשו גזרה שונה. רציתי לעשות משהו שיש לו נפח כדי להכיל את הנעליים בנוחות וחשבתי שהנרתיק הזה יהיה בחירה טובה. כמובן שזה לא היה פשוט-קודם כל הוא בלי בטנה ולא אהבתי את זה-חוץ מזה לא היה לי מושג מאיזה גודל להתחיל. אה-שכחתי עוד דבר-הנרתיק היה חיב להיות בשחור לבן ומקסימום עם קצת אדום....מובן שהתחלתי מהסוף ולהפתעתי מצאתי את מה שרציתי ממש קרוב לבית ב"פיסות" ואפילו במבצע!

אחר כך הלכתי לפתור את בעית המידות-פה עשיתי פיתוח מוצר קלאסי- התחלתי ממשהו שנראה לי במקרה הזה תפרתי נרתיק ראיתי איך הוא יוצא וכל פעם בצעתי מקצה שיפורים. זה למעשה לקח הכי הרבה זמן כי בכל פעם פרמתי וחתכתי ותפרתי מחדש (ביד...). בסוף היו לי מידות מדויקות. נשארה בעית הביטנה ובסופו של דבר תפרתי את הנרתיק-תפרתי בטנה הכנסתי את הבטנה לתוך הנרתיק וחיברתי אותה אליו בתך ניסתר. לא הפתרון הכי אלגנטי שיש אבל לא מצאתי אחר. מי שיודעת איך לתפור את הנרתיק הזה עם בטנה בילד אין-מהסוג שהופכים-מוזמנת להדגים.

הנה הוא

נכון שבד המפתחות הזה הוא פשוט מהמם? הוספתי באמת נגיעות של אדום בצורת ידית נשיאה ויויו חמוד שמחובר לנרתיק. צרפתי גם שקיק תחרה עם פתיתי סבון בריח נהדר-בכל זאת מאכסנים בפנים נעלי ריקוד...

היום הבאתי את הפיה לפגישת סיום השנה והתקבלתי במשפט "בוא'נה את גדולה ..." בחיבוק גדול ובתאורים נלהבים לכל הסובבים איך אחרי שכל השנה היא רואה את נרתיקי הנעליים של הבלרינה עכשיו גם לה יש אחד.

ציינתי שנתפר באהבה?

בשבוע האחרון כל אדם שני שאני פוגשת מביע באוזני את שימחתו על החופשה שהחלה ומתפעל מהרגיעה והנחת השורים במעונו....

לא שאצלי רע (חס וחלילה טפו טפו טפו חמסה חמסה...) אבל רגיעה זה לא מה שמאפיין את הקיץ שלי בשנים האחרונות.

קייץ זה לחץ בעבודה-לא יודעת איך-ככה זה בשבע השנים האחרונות...לצערי הימים הארוכים תורמים לכך שלא ממש מרגישים איך בורח היום ואני מוצאת את עצמי נמצאת בעבודה בשעות לא שיגרתיות. אצל גבר הבית המצב דומה ואף חמור יותר שכן הוא נדרש לארח בערבים מיני אנשים חשובים המגיעים מחו"ל להתארח...

קיץ הוא מסיבות סיום-אחת בכיתה של הפייה, 80 אנשים בכיתת בית ספר ממוצע-אף מזגן בעולם לא מצליח להוריד את הטמפרטורה מתחת ל35 מעלות.  שלוש הופעות סיום שונות כולן קשורות למחול  אחת היתה שתיים עוד מחכות לנו.

התמונות צולמו על ידי הפייה וגורמות לי לדמוע בכל פעם שאני מסתכלת בהן ואני יכולה לבהות בהן ארוכות

קייץ זה פרידות-כל שבוע ילדה אחרת נוסעת לאנשהוא ונדמה שכל הזמן אנחנו עורכים רשימות ואורזים.

השבוע זאת הבלרינה שנסעה עם להקת הסטפס לפסטיבל מחול בפראג. כשהיא תחזור הפייה תצא למחנה קיץ של הצופים רק כדי להתחלף עם הבלרינה שתיסע למחנה מחול של שבועיים בצפון.

כדי להפתיע אותם וגם לשלוח להם דרישת שלום משמעותית מהבית שלא קשורה לאמצעים אלקטרונים נתבקשנו לשלוח משהו קטן שהם יקבלו באמצע השבוע מהמשפחה.

בהתחשב במגבלות הזמן המטורפות שעמדו בפני זה מה שהצלחתי להנפיק

קופסא מקופלת שמשחק מילים למדה אותי להכין בסדנת הדומינו

שהכילה בתוכה מכתב עם מילים מאיתנו שקופל בצורת אקורדיון והודבק לקופסא

ואש נעטפה כמו חבילה בנייר חום חבל ובול ונמסרה למשמרת למורה עד שתנתן ברגע  הנכון.

חוץ מזה עשיתי מעשה וקניתי לה יומן מסע. היו לי כל הכוונות שבעולם להגיש אותו מדוגם ומתוקתק כהפתעה סגורה לפתיחה ברגע שהגלגלי המטוס עוזבים את הקרקע... כוונות התנגשו עם מציאות וכל מה שהצלחתי לעשות היה להכין שתי מעטפות שקופות שישמשו אותה לאיסוף כל מיני מזכרות

לקשט כמה דפים ולהוסיף לאלבום גם דפים עם שורות כדי שהיא תוכל לכתוב.

היומן ניתן במצבו הגולמי התקבל בתרועה גדולה וכמעט ולא היה איכפת מההבטחה שלי שאני אדגם אותו ליומן מסע כמו שצריך כשהיא תחזור.

הנה הבטחה שאני אמלא אבל לא בטוח שיהיה לי מספיק אומץ להראות.

קיץ זה ימי הולדת לאנשים יקרים-מתנה אחת כבר מוכנה אחרות אני מקווה להכין בקרוב (ולא אין תמונה היא קוראת פה לפעמים...)

קיץ הוא תכנונים לטיול בסתיו-אחרי הרבה שנים של נסיעות בקיץ אנחנו  מחזיקים אצבעות שהשנה סופסוף ניסע בסתיו. טיול משפחתי כמו שצריך כולנו. למקום רחוק שגרים בו אנשים שיקרים לנו ושאנחנו לא רואים אותם מספיק ומיילים וטלפונים זה ממש לא אותו דבר. פרטים יבואו.