אוי כמה זמן שלא נכנסתי לפה..... מתוודה שחלק ניכר מהזמן בכלל לא חשבתי להכנס לכאן, כל כך הרבה דברים אחרים העסיקו אותי (אותנו) ולעומתם בלוג ויצירה לא נראו מספיק חשובים...
היתה מלחמה, ונכון שהחיילת הפרטית שלי היתה כל יום בבית אבל כל כך הרבה מהחברים שלה היו שם בתוך עזה שזה היה קשה  לכולנו. אני לא יודעת מה איתכם אבל המוזה שלי ברחה בשנייה שהתחלתי לבכות כל יום מול הטלויזיה.

אחר כך היה ניתוח שבעיקבותיו הרגל של החיילת נראית ככה...

פסגת הטכנולוגיה האורטופדית....

לי אישית היתה שנה מאד מאד מורכבת ובניגוד להרגלי אפילו ישבתי לסכם לעצמי מה היה שם ומה אני רוצה לשנה הבאה.

ישבתי וכתבתי.

אבל עכשיו כששנה חדשה אוטוטו כאן ויש מחשבות חדשות ותוכניות חדשות ואיחולים שבתי לכאן.

שבתי להראות "שנות טובות" שהכנתי-כי החלטתי שבא לי לשלוח בדואר כמו פעם. מי יודע אולי גם ישלחו לי. יצאו לי שלושה דגמים שונים ופשוט הכנתי כמה מכל דגם.

תפוחים...

עננים...

דגלונים...

ואז כשרציתי לשלוח אותם בדואר הסתבר שהן לא נכנסות למעטפות הסטנדרטיות שיש לי בבית. אחרי דקה של פאניקה קלה נזכרתי שפעם נהגתי להכין מעטפות לבד, בדיוק בגלל שתמיד הכנתי כרטיסים בכל מיני גדלים מוזרים ואף פעם לא היתה מעטפה שהתאימה להם.

אז צילמתי לכם הדרכה.

 איך להכין בעצמכם מעטפות מגניבות שכולם יאהבו והן לוקחות בדיוק ...חמש דקות עבודה .

אז מה צריכים?

משטח עבודה, את הכרטיסים שלכם, מגוון של מגזינים (אבל גם כל סוג אחר של דפים יתאימו-דפים חלקים, דפי גזרות ישנים של בורדה, עיתונים בשפה מגניבה...) סרגל, עיפרון , מספריים ודבק.

לצורך ההדרכה צילמתי את השלבים על דף A4 שכל צד שלו הוא בצבע אחר, פשוט כי יותר ברור לראות עליו.

מניחים את הכרטיס בתחתית הנייר

מציירים מסביבו מסגרת שגדולה ממנו בכמה מילימטרים בכל צד.

ככה זה נראה בלי הכרטיס

גוזרים את פסי הנייר בצדדים

מקפלים את החלק העליון של הנייר כך שהוא שוב באותו רוחב.

מורחים דבק על הקיפולים הצידיים,מקפלים את החלק התחתון על העליון ומהדקים!

גוזרים את שארית הקיפול שבולטת מעבר לקו.

אפשר להשאיר את המעטפה ככה ואפשר גם לשפץ קצת את הלשונית שלה-אני חתכתי באלכסון, אפשר לעגל, ומי יש לה פאנץ מעניין בהחלט יכולה להשתמש  בו כאן.

יש לכם מעטפה מוכנה!

הנה שתיים נוספות שהכנתי מתוך מגזינים

מה עושים עכשיו?

 כותבים ברכה בתוך הכרטיס שלכם ומכניסים למעטפה...

יש כמה אפשרויות לסגירה

פה השתמשתי במדבקה (מתוך המדבקות היפיפיות של יעל יניב)

כאן התאים לי להשתמש בוואשי טייפ

ופה פשוט הדבקתי את הלשונית בדבק כי הדף שממנו הכנתי את המעטפה מגניב כפי שהוא,

 למי שתוהה-בהחלט אפשר להשתמש במעטפות כאלה גם למשלוח בדואר!

מה שצריך להקפיד הוא שהכתובת כתובה מספיק ברור ולכן אם אתם משתמשים בדף שהוא ממגזין יכול להיות שתצטרכו להדביק מדבקה לבנה ועליה לכתוב את הכתובת. לחילופין אפשר לבחור דף שיש בו מראש קטע לבן או בצבע אחיד כמו במעטפה בכחולה. מומלץ לכתוב את הכתובת בצורה בולטת.

שתהיה השנה הבאה שנה מופלאה.

לא לא להבהל זאת לא שיחת יחסינו לאן... וגם לא כזאת שבה אומרים " זה לא אתם זאת אני". גלויות מהסוג שפעם היגיע לתיבת הדואר-צבעוניות, כאלה שכל מי שיצא מארצינו הקטנטונת היה חיב לשלוח כדי לתת סימן חיים-ולהגיד שהוא עושה חיים. בספר שקנינו לפני שנסענו ביחד בפעם הראשונה לחו"ל נאמר במפורש ש " כדאי ללכת לסניף הדואר של הותיקן ולשלוח לעצמכם גלויה. כך תשמר בידיכם מזכרת שמכילה גם בול וחותמת של הותיקן". אחר כך הנסיעות התקצרו והדואר נהייה איטי-אז עברו לשיטות אחרות לדרישות שלום. לא מזמן מצאתי סוג של גלויה כזאת-אמנם זה היה דף צהוב של דפדפת, והוא נשלח בפקס ולא בדואר אבל כל שאר המרכיבים היו-דרישת שלום מאמא ואבא לשתי ילדות שנשארו עם הסבים עת ההורים שלהם נתנו גיחה לפאריס. אפילו ציור יש...

היום הדואר שלנו ברובו משעמם-חשבונות, פרסומות-מידי פעם כרטיס ברכה ליום הולדת או לחג כלשהו. דרישות שלום מארצות רחוקות נמצאות לנו יום יום על דפי פייסבוק. אז בגלל שאני אוהבת לקבל דברים משמחים בדואר (יש לי חיבה לדואר באופן כללי)  הצטרפתי להחלפת גלויות שחגית (מהבלוג "גם וגם וגם") ארגנה. לחגית יש תמיד רעיונות נהדרים והפעם היא יצרה החלפה שפתוחה לכל מי שרוצה-לא צריכים להיות חברים בקבוצה ואין דרישות מוקדמות להרשם -וזהו. כל אחת קבלה חמישה שמות וכתובות ואפשר היה להכין איזה גלויות שרוצים. ולשלוח...

חגית כמובן גם העלתה לוח השראה מהפינטרסט עם המון המון גלויות מעלפות. סגרתי מהר. בהתחלה חשבתי להכין גלויות תפורות. אבל אז נזכרתי... נזכרתי שפעם מזמן מזמן נהגתי להכין לחברים טובים כרטיסי ברכה לימי הולדת מחומרים שיש בבית-בריסטול, דבק, צבעים, והרבה תמונות מנייר כרומו מבריק שנגזרו ממה שאצלנו בבית קראו ז'ורנלים... חלק אני זוכרת בבהירות וחלק די במעומעם אבל אני זוכרת שמאד אהבו אותם. ושמאד אהבתי להכין. אז החלטתי שנלך על נייר. לצורך השראה הורדה מהמדפים ערימה מכובדת מאד של גליונות "בנין ודיור" ודופדפה עד תום. פשוט גזרתי מה שמצא חן בעיניי והיצית את המוזה שלי.

אחר כך גויסו לעניין עטיפות קורנפלקס. גם ליציבות וגם כי זה טוב למחזר.

הקרטונים כוסו בכמה שכבות של ג'סו.

ואז התחיל הבלאגן.

ואיזה כיף של באלגן זה היה! כמעט יומיים ישבתי על הגלויות הללו צבעתי, הדבקתי ושרבטתי.  הגלויות לגמרי שונות זו מזו-ההשראה באה מהתמונות שגזרתי ממקבלות הגלויות ואפילו מתמונה אחת שתלויה אצלנו בבית ושהולכת איתי ועם האיש כבר הרבה שנים.

הגלויה הזאת היא דרישת שלום ממקום רחוק . והיא תעשה לכם חשק לשוקולד...

יש לה דף שקוף כזה כמו שיש בקופסאות שוקולד

לפני שתראו את הצד השני -וידוי על רמאות. קטנה. שלחתי את הגלויות במעטפה. נכון גלויות לא שולחים במעטפה אבל אני לא סמכתי שהן תגענה ליעדן שלמות ורציתי להגן עליהן... אז אחרי שסיימתי שמתי כל גלויה בן שני דפי נייר תפרתי מסביב וככה שלחתי. בגלל זה יש על כל גלוייה בולים בכאילו (נגזרו מדף בולים שקניתי אל נתנאלה) וחותמת "דואר" שהיא בעצם החותמת שלי. הנה תראו...

ומקרוב

אני מקווה שמי שתקבלנה את הגלויות תסלחנה לי...

הנה הבאה בתור

הצד האחורי שלה מתהדר בדף חשבון. התאים לי.

אחת עם הרבה אדום

 ומצד שני

גלויה פרחונית

גם בצד השני פרחונית (ופשוט אין לכן מושג כמה משמח זה היה לגלות שיש לי וואשי טייפ לכל מה שהעלתי בדעתי!)

אחת שבודקת את הגבולות

אבל יש לה צד שני עם רגליים על הקרקע

אחרונה חביבה גלוית הפתעה-גלויה שישית שנשלחה למישהי שלא יכלה להשתתף בהחלפה אבל חגית החליטה לשלוח לה גלויות בכל זאת וביקשה ממני (ומעוד בנות) לשלוח גם לה גלויה.

צד שני

הגלויות לא נשלחו ריקות אבל המילים הן אישיות אז הן לא מופיעות כאן. אפשר רק להגיד שהיו שם שני שירים מילות תודה ועוד כמה דרישות שלום מיוחדות.

לכו לדבר גלויות. רק טוב קורה מזה.